סיכום מפגש למידה מספר 2 - המכור שלא הייתה לו בעיה

בתאריך 20.11.2021 התקיים מפגש למידה מספר 2 בהצגת מקרה שצולם בוידאו משנת 2013 על ידי ג'ון פרדריקסון עם מטופל אשר שוחרר מגמילה והגיע לטיפול פסיכולוגי.

דרך צפייה וניתוח בטיפול למדנו דברים רבים על אופן העבודה עם השלכה, הכחשה, פיצול והזדהות השלכתית בחדר הטיפולים.

שלב ראשון - בעיה פנימית

מטופלים מגיעים אלינו לטיפול כי הם לא מצליחים לשאת את עולמם הפנימי, כלומר את הרגשות אשר מעוררת המציאות החיצונית, מערכות יחסים עם אחרים ואירועי חיים שונים. כדי להתמודד עם הרגשות מטופלים עושים שימוש בחרדה והגנות. ככל והשימוש בהגנות גבוה יותר וככל וההגנות רגרסיביות יותר כך הסבל של המטופלים יהיה גדול יותר. כמטפלים, עלינו לעזור להם.

כך ראינו במקרה זה, המטופל מגיע ממרכז גמילה לסמים אשר המליץ לו להגיע לטיפול. כאשר פרדריקסון מציע לו ליצור מערכת יחסים אינטימית ולסמוך עליו, אנו מתחילים להעריך את יכולות המטופל במערכת יחסים קרובה ואינטימית.

מאחר והמטופל לא מצהיר על קשיים כלשהם ובהתאם אינו מצהיר על רצונו לחקור קשיים פנימיים כלשהם הרי שאנו למדים על ההגנות עליהם מסתמך המטופל כדי להתמודד עם הרגשות שלו, במקרה הזה, הצורך שלו לסמוך על המטפל ולהציג בעיה רגשית לטיפול.

מאחר והמטופל לא הציג בעיה רגשית פנימית לטיפול הרי שעלינו לעזור לו לראות את ההגנות בהם הוא עושה שימוש כדי שיוכל לראותן ולפנות נגדן.

על ידי שיקוף ההגנות אנו עוזרים למטופל לשאת את הקונפליקט הפנימי, במקום להתחיל לחקור ללא הצהרת המטופל על בעיה בטיפול, פרדריקסון משקף את ההגנות ועוזר למטופל לראותן.

"אין לי זכות לחקור אם אין לך משהו שאתה רוצה לחקור, זה לא התפקיד שלי להיכנס לתוך נושאים אישיים שלך כאשר אנחנו רואים שאין לך בעיה כלשהי, אולי אין בעיה שאתה רוצה לטפל בה וזה בסדר גמור, אנחנו רק שמים לב שאדם ללא בעיה פסיכולוגית נמצא בחדר טיפולים"

כאשר המטופל רואה שהמטפל לא לוקח צד כלשהו הוא יכול להתמודד עם ההגנות אשר מנהלות את חייו. כאשר אנחנו עוזרים למטופלים להתמודד עם ההגנות שלהם אנו מגלים חמלה כלפי המטופל שכן הגנות אלו יוצרות את סבלו.

מטפלים רבים סבורים כי שיקוף הגנות באופן נייטרלי על ידי המטפל אינו עוזר למטופל והם נזעקים כי על המטפל להיות יותר מכיל ומבין. זאת נקודה חשובה מאוד להבהרה.

מטופלים סובלים מהסתמכות על הגנות לא מודעות. המשימה הטיפולית היא לא "להקל" על המטופל ולהציע לו "רגש" או "בעיה" לטיפול. אם נעשה זאת לא נעזור למטופלים והאמת היא שאין לנו כל זכות לעשות זאת. אבל כאשר אנו משקפים את ההגנות של השלכה והכחשה, אנו עוזרים למטופלים להתחיל לראות אותן, במקום שהקונפליט יהיה בין המטפל למטופל על ידי "אתגור" מוקדם מדי של ההגנות, אנו עוזרים למטופל להכיל את הקונפליקט בינו לבין עצמו.

כאשר פרדריקסון בהתמדה רבה ועקביות רבה (מרכיבים הכרחיים למטפל) משקף את ההגנות שוב ושוב, אנו למדים שהמטופל מצליח להכיל קונפליקט למשך מספר שניות בודדות וכאשר הרגשות והחרדה שלו מתחילים לעלות הוא מייד עושה שימוש בהשלכה, הכחשה ופיצול, מחכה למטפל שיגיד לו מה לעשות ובמה להתמקד עד אשר לאחר כ20 דקות כאשר רגשות מתחילים לעלות בו כלפי המטפל והוא אומר שהוא רוצה ללכת מהטיפול, כלומר עלייה ברגשות מובילה לדחף של ביטוי בהתנהגות, לכן פרדריקסון עובר למיקוד ברגש אשר עולה כדי לנסות להמשיך להעריך את ההגנות כאשר זה כזכור עדיין לא הצהיר על בעיה לעבוד עליה בטיפול.

לאחר הזמנה הדרגתית לרגשות כלפי המטפל אנו למדים שהמטופל ממשיך לעשות שימוש בהשלכה והכחשה אבל הוא מתחיל לזהות את הטריגר לעלייה ברגש - "האכזבה שלו מהמטפל - המטופל חשב שהמטפל "יחפור" ויעשה את העבודה במקומו" כתוצאה מכך עלו בו רגשות של כעס אשר עורר חרדה והוא החל להתרחק עוד ועוד מהמטפל, כלומר לא רק התרחק מחווית הכעס אלא גם התרחק רגשית מהמטפל כפי שכנראה הוא רגיל לעשות באנשים בחייו.

לאחר תהליך מרתק של הערכת יכולות המטופל וזיהוי ההגנות כאמור, המטפל משקף למטופל את האופן בו הוא חווה אותו במשך כארבעים וחמש דקות. המטפל משקף למטופל את האופן בו הוא חווה אותו במשך תהליך הערכת יכולוותיו לשאת רגשות וחרדה:

No. Just the way you come across. You have a very friendly façade that you put on that people relate to. But no one actually gets to meet you. You’re very practiced and you’re very smooth and most people don’t catch on to you. But you have a very smooth, friendly facade that people really like and they really enjoy. And they think they’re in relationship to you. But you know, they are not anywhere near the inside of you. You’ve got a very practiced way, a very smooth way. It’s very nice and it’s very polite and it’s very smooth…and there’s a little bit of nervousness to it in the way that you present, so people get, “Hmm, he seems kind of…they think maybe he’s energetic, but no he’s just kind of nervous and he can’t— He’s kind of like this guy moving all over.” It’s like where you have the cups and the pea but you never find the pea. It’s always missing. And they’re always looking for the pea and no matter how many times they move that cup, they never find it. And you’ve got it down. And it’s very, very good. But you’re not straightforward. You are the master disappearer. And for some reason, at some point in your life, you learned it was important not to be found. And it was important to be someone who could look like they’re there, but is never findable. And you’ve got it down in a very, very good way. Very good, and it’s smooth and I imagine it works almost all the time. It does mean no one really gets to know you, and it does mean your close relationships don’t get too close, because no one really gets to know what’s… You are kind of the eternal mystery for people. But you’re the man who’s the master of the disappearing act. And you’re good. You’re very, very smooth. And you’re actually very, very smart, too. I don’t know if anyone’s told you that. I don’t know how well you did in school, but you’ve got a great deal of native intelligence and you have learned, somehow, to be not findable. [Point out his defenses against emotional closeness.]

שיקוף זה פותח אפשרות חדשה של תקשורת בטיפול. המטופל חושף את הפחד שלו להתקרב ולסמוך על אחרים :"אני מפחד שיחתכו לי את הבטן" לאט לאט המטופל מתחיל לחשוף את האירועים אשר הובילו להתמוטט עצבים ולמשבר אשר הוביל להתמכרות לסמים. פרדריקסון ממשיך לעזור למטופל לראות את המציאות באמצעות המשך חסימת ההגנות ותקשורת אשר נפתחת בין השניים עם ירידת ההגנות. הברית הטיפולית הלא מודעת נחשפת יותר ויותר - "אני חי בשקר", המטופל מתחיל לראות את ההגנות שלו ולהתקדם אל עבר החלמה וריפוי.

בISTDP אנו עובדים עם הגנות וחרדה אשר עולים ברגע הנוכחי, מתוך עבודה חוויתית זו העבר והקונפליקטים של המטופל נחשף אט אט ואנו למדים תוך כדי התהליך על עולמו הרגשי ובאופן זה תהליך הריפוי מתרחש מהרגע הראשון ומרגע לרגע, הכל על ידי מעקב תמידי אחרי תגובות המטופל והתאמת ההתערבויות בהתאם.

תהליך זה מלמד אותנו כי אנחנו חייבים לסמוך על תהליך הריפוי בטיפול (הברית הטיפולית הלא מודעת). עלינו לעזור למטופלים לראות הגנות בעקביות רבה, לווסת חרדה במקרה הצורך, ולהזמין מיקוד ברגשות. במקרה זה למדנו כי עלינו ללכת בעקבות מה שהמטופלים מביאים איתם לטיפול ועם כך לעזור להם עם הההגנות והחרדה אשר באות לידי ביטוי בחדר הטיפולים, כך תיפתח הדרך אל עבר כוחות הריפוי אשר ממתינים מתחת לחרדה ולהגנות.

תודה רבה לכל המשתתפים ולג'ון פרדריקסון.

נתראה במפגש הבא.