זעם רצחני בחדר הטיפולים: מעבר לכותרת המאיימת

זעם רצחני בחדר הטיפולים: מעבר לכותרת המאיימת

לעיתים קרובות, קולגות ששומעים על גישת ה-ISTDP בהקשר של "זעם רצחני" מבקשים מידע נוסף. זו הזדמנות להרחיב מעט מעבר לכותרת המאיימת ולהבין את השורשים העמוקים של המושג.

השורש: פגיעה בהתקשרות והכאב הבלתי נסבל

דאבנלו הדגיש כי אצל מטופלים רבים – ואף רובם – קיימים רגשות לא מודעים שהודחקו במשך השנים. הכל קשור לצורך הבסיסי בהתקשרות ולפגיעה של דמות ההתקשרות בקשר הזה.

כאשר הקשר נפגע, התינוק או הילד חווים כאב שהנפש לא יכולה לשאת. לצד הכאב, עולה זעם ברמות שונות, כולל זעם רצחני, כלפי הדמות שפגעה בקשר. מאחר שאותה דמות לרוב לא יכלה לשאת את רגשותיו העזים של הילד (עקב פגיעות התקשרות שלה עצמה), הילד לומד להדחיק את הזעם ואת האשמה הגדולה שהוא מעורר. הוא חושש שרגשות הזעם שרוצים לפגוע יובילו לאובדן הדמות האהובה, ולכן הוא "בוחר" בהדחקה.

החוויה התיאורטית: לחיות תחת "עונש"

ברמה התיאורטית, המטופל מרגיש לעיתים קרובות כאילו הוא נמצא בעונש מתמיד. בכל פעם שעולים רגשות חיוביים, רצונות או כל דבר טוב, הוא נתקף פחד המחובר ישירות לעבר.

מתחת לפחד הזה מסתתרים הזעם הלא מודע והאשמה על אותו זעם, המקושרים לדמויות העבר ועולים מחדש בהווה. במצב זה, האדם עלול לחיות בתחושת דיכאון כבדה, כאילו הוא אכן ביצע רצח בפועל. הסבל ודפוסי ההגנה הם הדרך שבה הוא "משלם" על אותם רגשות אסורים.

איך העבר מתבטא בהווה?

עם השנים, הרגשות המורכבים הללו מושלכים על אנשים אחרים. אם האדם לא מוצא התקשרויות טובות מספיק שבהן הוא יכול לווסת ולהביע את רגשותיו בבטחה, הוא מגיע לטיפול. המטרה היא לעצב מחדש את דפוסי ההתקשרות וההגנות שהתקבעו ומייצרים קשיים במערכות יחסים.

• דוגמה אצל בני נוער: נער יכול לסבול מהתפרצויות זעם עקב מתיחות בין הוריו. הזעם הוא תגובה לכאב על הפגיעה בקשר. אם ניסיונותיו לבטא את הכאב לא מקבלים מענה מווסת, הוא יבטא אותו בהתנהגות זועמת.

• דוגמה אצל ילדים: ניתן לעשות עבודה מדהימה במשחק כדי לעזור להם להביע דחפים הרסניים, מה שמשמעותי מאוד להתפתחותם כאשר ההורים לא מצליחים לווסת את רגשותיהם.

הדרך הטיפולית: התיקון נעשה דרך הקשר

איך עובדים עם זעם ואשמה לא מודעים? קודם כל, ממש לא מתרכזים בהם. התמקדות ברגש ללא מיקוד באדם כולו – ברצונותיו ובמטרותיו – לא תאפשר יצירת קשר בטוח.

1. ביסוס רצון המטופל

רצון המטופל הוא זה שמוביל את הטיפול והוא המפתח להצלחה. כשהמטפל יוצר קשר קרוב, המטופל מתחיל להראות את דפוסי ההתקשרות שלו, נהיה חרד ומשתמש בהגנות. מטופל שחרד מקרבה עלול, למשל, להשליך על המטפל את האחריות לעבודה בטיפול. המשימה הראשונה היא לנטרל השלכה זו כדי שהטיפול יתבסס על רצון המטופל ללא חרדה.

2. עבודת ההגנה והעלייה ברגש

רק לאחר עבודת הגנה משמעותית, כשהטיפול מבוסס על רצון המטופל והחרדה מווסתת, יכולים לעלות רגשות באופן בטוח. הרגשות הראשונים הם לרוב כאב וצער אמיתי על אובדן הזמן, אובדן קשרים או פגיעה בקרבה.

חשוב להבדיל בין צער אמיתי לבין כאב של חוסר אונים המוריד את האדם. ללא ברית המבוססת על מטרות המטופל, הוא עלול להפנות כעס כלפי עצמו על כך שהטיפול לא מתקדם, מה שיוביל להחמרה במצבו ולדיכאון.

סיכום: לזכות את האדם מהסבל

מטרת הטיפול היא לזכות את האדם מהסבל של ההגנות שלו. הקשר הטיפולי המיוחד, המבוסס על רצון המטופל להחלים, מאפשר להרגיש את מה שלא ניתן היה להרגיש בעבר.

מה שנפגע בקשר יתוקן בקשר אם הקשר ברור ומבוסס על רצון המטופל.

השאלה היא לא אם ISTDP מבוססת על זעם, אלא אם אנחנו יוצרים קשר המבוסס על רצון המטופל להחלים. האם אנחנו מצטרפים אליו כדי לפנות נגד ההגנות והפחד להיות מי שהוא, או שאנחנו הולכים אחרי אג'נדה וטכניקה במקום לבסס מערכת יחסים אמיתית וקרובה?