סיכום מפגש חודשי - תקווה בטיפול במיוחד בימים אלו

נפגשנו ב17.11 למפגש החודשי ולמדנו מתוך שני טיפולים שונים ודומים. כל טיפול הוא ייחודי, כל אדם הוא ייחודי ואנו מנסים להתאים את הטיפול לצרכי המטופל באופן הנכון ביותר עבורו.

המטופל הראשון הגיע לאחר חשיפה לארועי ה7.10. הסיבה שהבאתי מקרה זה היא על מנת לספק זווית קצת אחרת לחשיבה הקלינית לפיה עלינו לעבוד על פי פרוטוקול כדי למנוע פוסט טראומה לאורך זמן. לדעתי, לימוד מטפלים לחשוב מתוך פרוטוקל ולא מתוך יישום עקרונות אשר הוכחו מחקרית בשילוב עקרונות כלליים אשר יש לשלבם בכל טיפול חוטא למטרה של אכן מניעת התפתחות פסיכופתולוגיה. יתרה מכך, יישום עקרונות של הערכת יכולות המטופל (הערכות רמות חרדה) והתאמת הטיפול לרצונותיו על פי הערכת תגובותיו הן עקרונות אשר מיושמים בכל טיפול וטיפול בISTDP, (כאשר כתבתי שעקרונות הטיפול אשר מוצעות בטראומה נכונות לכל טיפול וטיפול כמעט נצלבתי על ידי "מומחי טראומה"). לכן, בטיפול הראשון אמש התמקדנו בהערכת יכולות המטופל הספציפי אשר הגיע לטיפול מבחינת רמות חרדה ומבחינת הקשיים והיכולות. הדרך לעשות כן היא על ידי הזמנת המטופל לרצון שלו לשתף בהתערבויות כגון :

"מה הקשיים שאתה חווה בתקופה זו שתרצה עזרה בהם?

"אני כאן עבורך לדבר על מה שתרצה לדבר ולא לדבר על מה שלא תרצה, נוכל לגעת בנושאים מאתגרים בהדרגה ועל פי רצונך"

הזמנות אלו מאפשרות למטופל לבחור את הטיפול המתאים עבורו להבדיל מ:

"ספר לי מה קרה ב7.10"

אין בכך בעיה כמובן, אולם יש כאן התחלה לפיה המטפל הוא זה אשר מכתיב את נושא הפגישה ובכך מונע מהטיפול להתחיל על פי רצונו של המטופל.

למדנו את הקונפליקט העיקרי של המטופל מתוך התכנים שבחר לעלות (ביניהם היה המקרה של ה7.10 אבל הוא לא היה המוקד כלל!) על ידי גמישות מחשבתית (במה המטופל רוצה להתמקד ומה חשוב לו להבדיל מ: אנו נתמקד ב7.10 כדי לעבד את הארוע ולמנוע פוסט טראומה). מתוך כך ראינו כי הטיפול נגע בהחלט בתכנים של דחק וטראומה אבל לא הלכנו באופן אוטומטי לויסות חרדה במקום שלא היה צורך בויסות חרדה אלא התאמנו את הטיפול עם הזמנות למטופל בהתאם ל :

תכנים אשר העלה

הערכת יכולות לשאת חרדה, הערכת יכולת קוגניטיבות לעיבוד, היכול לדבר על ולהתבונן (קורטקס - אמיגדלה).

הקשבה לגוף

הקשבה לקונפליקט

הקשבה לתהליך

יצירת ברית טיפולית עם הכוחות הבריאים של המטופל (תמיד יצירת הברית הטיפולית היא עם המשאבים, הכוחות בריאים של המטופל אל מול הקשיים אשר הוא חווה). בסופו של דבר ראינו כי המטופל מעלה תכנים לגבי האפשרות שלו להרגיש באופן עמוק יותר בהתאם ליכולתיו ונוצרה ברית טיפולית ספציפית עבורו לפיה הוא רוצה להתחבר רגשית יותר לעצמו כדי לפתח יכולת רגשית לצד יכולת קוגניטיבית, יכולת התבוננות מפותחת.

כמובן כי אם מגיע מטופל אשר מכונס בעצמו עם ארועי ה7.10 נעזור לו לווסת רמות חרדה ולעבד את הארוע בכאן ועכשיו אתנו (לחשוב על) כדי לסייע לא להבלע ולהתכנס לחרדות אשר יעלו את הסבירות לפיתוח פסיכופתולוגיה. נעשה זאת מאחר והמטופל חי את ארועי ה7.10 שוב ולכן נעזור לו לעבד את ארועי ה7.10 באופן שיוכל לחזור לתפקוד כלשהו. פעמים רבות נעשה זאת על ידי מתן תוקף לחוויה הרגשית והבנה כי הפחד ממשיך ללכת איתו לכל מקום ומקום מאז ה7.10, הבנה זו פעמים רבות מאפשרת חמלה לאדם, אכן עלינו להיות מאוד ממוקדים כדי להושיט יד במקרים מורכבים יותר וגם מורכבים פחות ולראות כל אדם בהקשר ספציפי ולא כפרוטוקול אשר יש ליישם.

עבודה של עיבוד ויסות רגשי ועיבוד תכני טראומה - פוסט טראומה היא עבודה מוכרת בISTDP ומיושמת באופן טבעי בעקרונות הגישה, אנו תמיד בודקים ומעריכים את יכולות המטופל לשאת רגשות וחרדה ומתאימים בהתאם את הטיפול על פי הערכה זו עם המטופל אשר מתרחשת במפגש הראשוני ומאפשרת לטיפול להתפתח בהתאם - או עם דגש יותר על פיתוח יכולות במקרים מורכבים יותר או עם עבודה רגשית ממוקדת יותר כאשר למטופל יש יותר כוחות עם התאמה ספציפית לכל מקרה ומקרה, זו אחת הסיבות לצילום הטיפולים בוידאו ולמידה מהם, כפי שלמדנו במפגש אמש.

התקווה הגדולה היא בקשר האנושי בכאן ועכשיו אל מול ההתכנסות והפחד, כאשר האדם מרגיש מובן על ידי המטפל על ידי כך שהמטפל משקף חזרה את התכנים הפנימיים ואת הסיבות הפנימיות לקשיים שהמטופל חווה ומציע תקווה מורכבת ואמפתיה מורכבת לכל חלקי המטופל, הוא יכול להראות את עצמו יותר ויותר ולחזור לעצמו באמצעות הכוחות הובעיים המצויים בו והמוארים על ידי המטפל.

במקרה השני ראינו עבודה עם התנגדות לא מודעת לקרבה רגשית והאופן בו ניתן לעבוד עמה. מטופלים סובלים מהתנהגויות לא מודעות ובמקרים לא מעטים הדרך למתן תקווה היא על ידי כך שאנו מראים להם איך ההתנהגויות הלא מודעות בכאן ועכשיו ובחייהם הם הסיבה לקשיים שלהם, כאשר המטופלים רואים את ההקשר הסיבתי, הם מגויסים יותר לעבודה אתנו ובהתאם רגשות לא מודעים עולים ומאפשרים למטופלים להיות בעמדת בחירה טובה יותר באמצעות הקשר הטיפולי אתנו.

ראינו שוב את עיקרון האמפתיה המורכבת - אמפתיה כלפי כל חלקי המטופל - הפחד, הרצון, התשוקות, ההתנהגויות הלא מודעות אשר מונעות ממנו להגשים את מטרותיו ובהתאם לכך העבודה בכאן ועכשיו אתנו באופן קרוב כדי לעזור לאדם לפתח את יכולתיו הרגשיות. כל העת ראינו כי המטפל מזכיר למטופל את המטרות שלו עצמו, את הסיבה שהוא עובד קשה בטיפול כדי להגשים את מטרותיו וראינו כיצד ישנה עלייה הדרגתית בחלקים הבריאים של המטופל באמצעות הזמנות למטופל להתחייב לעצמו כדי שיוכל להגשים את עצמו עם כוחותיו בחייו.

התקווה המורכבת - באמצעות קשר אנושי המטופל יכול לבחור להיות מי שהוא באמת על ידי יצירת ברית טיפולית עם הכוחותה בריאים בו - בה ועבודה משותפת אל מול כל קושי ומכשול אשר הטופל רואה שהוא זה אשר גורם לקשייו ולכן המוטיבציה בו להתגייס בעבודה הטיפופית ובקשר המיוחד אשר נוצר עם המטפל אשר מותאם עבורו.

למדנו לחשוב באופן מורכב ויישומי בטיפול על סוגיות קליניות מורכבות ולהתאים אותם בהתאם למידע אשר עולה מהמטופל עצמו במפגש, מה שמאפשר למפגש להיות ייחודי עבור המטופל וגם עבורנו המטפלים.

המשך תקווה מורכבת בימים אלו לכולנו, מוזמנים למפגש הבא בתאריך 15.12.