מי רוצה שהטיפול יצליח

אחת התופעות המרכזיות בטיפול היא רצון המטפלים שהטיפול יצליח. זהו רצון טבעי להצלחה, סיפוק, התקדמות, הערכה ועוד. הבעיה היא שאין טיפול שהצליח כי המטפל רצה שהטיפול יצליח. הטיפול יכול להצליח מסיבה אחת : הרצון של המטופל להיות זה שאחראי על ההחלמה שלו גבר על הרצון שלו להיות בעמדה שהוא מנוהל על ידי אחרים. כל מה שאנו עושים בטיפול אמור להניע את הרצון הפנימי העמוק במטופל להחלים. במובנים רבים, המטפל עומד בדרכו של המטופל, ויש לכך מאות דינמיקות שונות : ריצוי, שמירה, אינטלקטואליזציה, נורמות חברתיות, נימוסים, מאבקי כוחות ועוד ועוד. במובנים רבים משימת המטפל היא אחת : "לנטרל את העליונות שלו על גבי המטופל כזה שיודע יותר טוב מהמטופל". זו המשימה הקשה ביותר והחשובה ביותר בטיפול ולכן על המטפל לשים לב כי הוא ממוקד בה מתחילת הטיפול. דאבנלו אמר כי רצון המטופל הוא המנוע של הטיפול, כאשר הוא כבוי ולא מוביל את המטופל, הטיפול יהיה כבוי ותקוע. כאשר הוא מגויס חלקית הטיפול ינוע חלקית. כאשר המטופל בקשר עם 100% מהרצון שלו להחלים, להיות מי שהוא ומרגיש את הרגשות שלו, הטיפול מגיע למקום בו הוא מתקדם אל עבר חופש פסיכולוגי של המטופל ומאפשר למטפל ולמטופל להיות שני אנשים העובדים יחד, מאבקי כוחות ועליונות נוטרלו וקשר אמיתי הממוקד במטופל יכול לאפשר לטיפול להתקדם בהתאם למטרות המטופל.

האופן בו המטפל מקדיש את עצמו למטרה חשובה זו הוא קריטי להצלחת הטיפול. דאבנלו מדבר על כך באופן הבא :

“The way in which the anger is aroused is crucial. It obviously is not therapeutic just to ·make the patient angry, for instance by taunting him. This would result in an immediate misalliance. On the contrary, the patient becomes angry within an atmosphere in which he senses, both consciously and unconsciously, that the therapist is directing him toward his most painful buried feelings out of a genuine and compassionate concern, a determination not to spare him pain but to make him face it with the sole purpose of freeing him from the self-defeating patterns that have been spoiling his life for so many years. It is essential the therapist create this atmosphere from the very beginning" (H. Davanloo, Unlocking the unconscious, p.9).

כפי שדאבנלו מציין, המטופל מרגיש מתחילת הטיפול כי המטפל עוזר לו להגיע אל עבר הרגשות הכואבים ביותר מתוך חמלה ורצון אמיתי לעזור לו להשתחרר מדפוסים הרסניים של שנים. השילוב בין כוונה אמיתית של המטפל לעזור למטופל לבין המיקוד - לעזור למטופל להרגיש את הרגשות מהם הוא נמנע תוך שהמטופל ברור לגבי ההליך ורצונו מניע אותו הוא קריטי להצלחת הטיפול.

גם כאשר נראה שמטופלים מרגישים את הרגשות שלהם בטיפול, פעמים רבות הם עושים זאת מתוך ריצוי ומתוך אמונה במטפל שזה מה שאמור להיות וצריך לעשות. המטפל צריך להיות מודע לדינמיקה זו כדי לעזור למטופל להיות בעמדת בחירה אמיתית. כל עוד המטפל לא עוזר למטופל להיות בעמדת בחירה אמיתית להרגיש את הרגשות שלו, המטופל לא באמת משתחרר מדפוסי התקשרות ישנים ולא שם את עצמו בעמדת בחירה. רצון המטופל להוביל את הטיפול ולהרגיש את הרגשות מהם הוא נמנע חייב להיות ברור כשמש למטופל, למה הוא רוצה להרגיש את הרגשות שלו, איך זה יכול לעזור לו, כדי שהוא ביחד עם המטפל יעבדו כשני אנשים שווים הפועלים למען בריאותו של המטופל. כאשר המטופל פונה נגד הדפוסים של ריצוי, התרסת האחר או כל דפוס אשר מגביל את חייו באופן מודע באמצעות הרגשות שלו, הוא משנה את דפוסי ההתקשרות שלו שינוי קבע. שינוי הקבע הוא על פי הרמה בה רצון המטופל הניע את ההליך.

לפיכך, התופעה של העדר הרצון או העדר מוטיבציה, או חרדה חייבת להיות מובאת למודעות המטופל על ידי המטפל כדי שרצון המטופל יגבר על כל תופעה אחרת שמפריעה למטופל לעמוד בפני הרגשות שלו. חשוב להבין, אם המטופל ימשיך באותה הדרך הרי שהוא יגיע לאותה תוצאה, אם המטפל ימשיך להתעלם מכך שרצון המטופל לא מוביל את הטיפול הוא משתף פעולה עם ההמנעות של המטופל.

תופעה חשובה היא פיצוי של מטפלים על מה שהמטופלים לא מביאים לטיפול. זו תופעה מדאיגה מאוד אשר גורמת לטיפול להתארך שלא לצורך. היא מתרחשת כל כך בקלות מכיוון שאנו רוצים לחסוך כאב מהמטופלים שלנו ורוצים "לעזור" אבל אין בכך עזרה אלא הארכה של הטיפול שלא לצורך. העזרה למטופלים להיות אלו אשר מובילים את הטיפול היא משימה קשה אבל היא בלתי אפשרית כאשר אינה במוקד הטיפולי.

דוגמאות :

מטופל שאומר שיש בו חלק שאינו רוצה להרגיש.

מטפל: אתה מדבר על חלק, אבל זה אתה שלא רוצה להרגיש וכמובן שכל עוד אתה לא רוצה אותך ואת הרגשות שלך זה הקשר שיהיה לנו כאן, קשר של דחיה עצמית, השאלה היא האם זה הקשר שאתה רוצה שיהיה כאן?" (דיבור לחלקים הבריאים במטופל להתעורר אל מול שיקוף ההיבט של מערכת היחסים שהמטופל מבקש ליצור).

מטופל שאומר שהוא רוצה להרגיש ונראה פסיבי

מטפל: אתה אומר שאתה רוצה לקבל אותך ואת הרגשות שלך כאן איתי אבל אז אתה יושב כאן בהמתנה כמי שלא רוצה לקבל את עצמו, אתה מבין למה אני מתכוון?

אם חושבים על זה, מטופלים מנסים לקבל בטיפול פעמים רבות את מה שלא קיבלו כילדים, ממתינים לאחר, להורה שיהיה שם עבורם. זו הסיבה שטיפולים נמשכים שנים על גבי שנים בהמתנה למשהו שעבר ולא ישוב. תפקידנו הוא לשקף את המציאות הרגשית והמשמעות למערכות היחסים בכאן ועכשיו כדי שרצון המטופל להחלים ולהיות בקשר יוכל לצאת אל הגלוי בעזרת עידודו של המטפל מהרגע הראשון בטיפול לקחת את ההובלה בטיפול ובחיי המטופל, כאשר מטופלים מרגישים שהם מובילים את ההליך עם הרגשות שלהם ואל עבר המטרות שלהם, ההליך הטיפולי ברור ויש רצון אמיתי של המטופל להתקדם גם אל מול מקומות ורגשות כואבים.

בהצלחה!