רצון המטפל לעזור למטופל להתמודד עם מה שהוא נמנע ממנו

רצון המטופל הוא מנוע הטיפול והגורם שיקבע אם הטיפול יצליח יותר או פחות (דאבנלו), לרוב בטיפול מתמקדים ברצון המודע של המטופל ופחות ברצונו הלא מודע להחלים, רצונו הלא מודע של המטופל כולל להרגיש ולהביע את כל הרגשות הומחשבות האינטימיים ביותר אשר חרדה והגנות - התנגדות הסתירו עד כה.

אולם, כדי שרצונו הלא מודע של המטופל להיות עצמו האמיתי יוכל להיות חופשי בטיפול ולאחר מכן בחייו הוא צריך לפגוש ברצונו הלא מודע של המטפל לפגוש אותו בדיוק במקום בו הוא נמצא, בדיוק כמו שהוא, כדי שרצונו הלא מודע יוכל לצאת אל הגלוי. במילים אחרות כשם שהרצון הלא מודע נתקל בחומה בעבר, כעת עליו לפגוש במרחב בו ניתן לראות מה מונע ממנו לבוא אל הגלוי באופן רגיש ואשר מאפשר לראות, לתקן ולאהוב את עצמו ואחרים.

ההבדל בין הגנה והתנגדות -

הגנה - דפוס התנהגות אשר מקבל התייחסות ישירה (עד מספר התערבויות ממוקדות) עובר ומאפשר קרבה רגשית.

התנגדות - דפוסים והגנות אשר פועלים יחד ואינם מאפשרים קרבה רגשית והרגשת רגשות באופן חופשי. ולכן מחייבים התייחסות ברורה מצד המטפל.

לדוגמא :

מטו': אני לא חושב שאני יכול לעשות שום דבר כאשר אני נדחה על ידי הצד השני, כמו שכבר אמרתי לך, עכשיו זה קרה שוב בעבודה. (ניתוח : המטופל מדבר על פעולה להבדיל מרגשות, המטופל מדבר על מצב של דחייה חיצונית ולא מתייחס למיקוד פנימי ולמה שביכולתו, במצב שכזה, הגיוני שהוא יגיע למצב שלא ידע מה לעשות כאשר השליטה על חייו אינה בידו.)

מטפ: כאשר אתה נדחה על ידי הצד השני ואתה גם דוחה את הרגשות שלך, אתה לא יכול לדעת מה לעשות כי המצפן הפנימי שלך נדחה, האם תרצה לפתח את היכולת להרגיש את הרגשות שלך כדי שאתה תהיה יותר בשליטה ותדע מהי הדרך הטובה עבורך באמצעות הרגשות שלך?

המטפל בדוגמא הנוכחית מסכים לפגוש את ההתנגדות באופן שמאפשר למטופל לראות כיצד מה שהוא עושה לא מאפשר לו לקבל את המידע אשר הוא זקוק לו במיוחד במצבי דחייה, ובהתאם מזמין אותו לעשות משהו שיאפשר לו לדעת את דרכו שלו מתוך המידע אשר מצוי בו.

(לגבי ההתנגדות של מטפלים למילה התנגדות - תמצאו את המילה אשר מתארת לכם את האופן בו המטופל מונע מעצמו להיות מי שהוא ולהשיג את מטרותיו, אם אתם הופכים את ההגדרה של המילה לעיקר אתם מפספסים בגדול).

דוגמות לכך שהמטפל לא מסכים לפגוש את ההתנגדות של המטופל :

מטפ: אתה נדחה על ידי הצד השני וזה כל כך קשה.

מטפ: מה אתה מרגיש? (רגשות לא יכולים לעלות מכיוון שהגנות והתנגדות פועלות)

מטפ: אתה חסר אונים שדוחים אותך (זה נכון אבל המטפל לא מראה למטופל כיצד הוא עושה זאת ולכן המטופל לא יכול לעשות דבר לגבי זה, הוא רק ירגיש דחוי גם על ידי המטפל).

מטפ: אתה לא חייב להיות חסר אונים, זאת הבחירה אבל זה לא חייב להיות ככה (גם נכון, אבל המטפל אומר למטופל מה צריך לעשות ולא עוזר לו לראות מה הוא עושה שמוביל לתוצאה שהוא לא רוצה, כמו כן, לא נותן לו אלטרנטיבה).

מטפ: מה אתה מרגיש בגוף שדוחים אותך? (תמיד טוב להתמקד בגוף אבל זה לא מה שהמטופל ביקש, המטופל ביקש מהמטפל שיעזור לו לראות מה הוא עושה באופן לא מודע אשר מוביל לתוצאה שהוא לא רוצה, אם המטפל פונה לתחושות, המטפל מדלג על מה שהמטופל צריך ופונה למה שהמטפל חושב שצריך, זאת נקודה חשובה, המטופל אומר לנו במה הוא צריך עזרה אם אנחנו מקשיבים למטופל אנו יכולים לעזור לו, אם לא, הוא ימשיך להגיד לנו עד שנקשיב או במקרה הפחות טוב הוא יסכים לעשות את מה שהמטפל מציע וללכת עם הרצון של המטפל).

היכולת של המטפל לעמוד בפני מה שהמטופל עושה אשר מוביל אותו לתוצאות אשר הוא אינו מרוצה מהם היא שינוי עמדה להרבה מאוד מטפלים. לרוב, המטפלים חושבים שאם הם יגידו את האמת הפשוטה ויתארו אותה למטופלים, המטופלים לא ירצו להמשיך את הטיפול וידחו אותם. מדובר בתהליך מקביל למה שהמטופלים חווים פעמים רבות. המטופלים מגיעים עם חוויות דחייה שונות, הם לא רואים שמה שהם עושים מבפנים מייצר את אותן חוויות דחייה, כתוצאה מכך ומאחר והמטפל מרגיש את החשש של המטופלים הוא חושש בעצמו שהמטופל ידחה אותו ולכן נמנע בעצמו מלעזור למטופל לראות באופן ברור מה הוא עושה וחשוב לא פחות ובהתאמה - לא יכול להציע למטופל חלופה.

נמשיך עם אותה הדוגמא :

מטו' :אני מבין מה אתה אומר, אבל אני לא יודע מה לעשות, אני מבין שאני נדחה אבל לא יודע מה לעשות. (המטופל מבין משהו ממה שהמטפל אמר אבל לא ברור מה הוא מבין)

מטפ: תוכל להגיד לי מה הבנת?

מטו': הבנתי שאני דוחה את עצמי אבל אני לא יודע מה לעשות (זאת התקדמות, המטפל נשאר באותה העמדה של לעזור למטופל לראות מה הוא עושה ואת ההשלכה של מה שהוא עושה והמטופל רואה שהוא דוחה את עצמו אבל הוא עדיין לא רואה איך הוא דוחה את עצמו ולכן לא יכול לעשות שום דבר לגבי זה)

מטפ: האם אתה רואה איך אתה דוחה את עצמך בדוגמא שתיארת? (המטפל עוזר למטופל לפתח מודעות לגבי הדפוס הלא מודע)

מטו': לא (מבקש עזרה בלראות כיצד הוא דוחה את עצמו)

מטפ: הוא דחה אותך כאשר הוא דחה את ההצעה שלך, נכון?

מטו': כן

מטפ: ואחרי זה אתה אוטומטית חושב מה לעשות, אבל מה אתה מרגיש כלפיו על כך שדחה אותך, זה מה שאנחנו לא יודעים, זאת הדחייה של הרגשות שלך, אתה מבין למה אני מתכוון?

מטו': מה אני מרגיש? לא חשבתי על זה

מטפ: בדיוק, כאשר אתה לא חושב עלייך, אתה אוטומטית דוחה אותך ואז אתה לא יודע מה לעשות (קשר ישיר בין מה שהוא עושה לבין הבעיה)

מטו': (נאנח) נכון, זה מה שקורה

מטפ: אז שנראה מה אתה מרגיש כדי שתדע מה לעשות עם הכוחות שלך?

זאת דוגמא בה המטפל מסכים להראות למטופל באופן ברור מה הוא עושה אשר מונע ממנו להגיע לתוצאה אשר הוא רוצה. המטופל יכול לראות רק אם המטפל מסכים להראות, אם המטפל חושש מדחייה המטפל לא יוכל להראות למטופל מה הוא עושה רגשית אשר מונע ממנו להשיג את התוצאות אשר הוא רוצה.

הדרך לפתח את רצון המטפל היא שהעיקרון המרכזי ברור למטפל שכלית ורגשית, אם המטפל מבין שהוא אמור לעזור למטופל אבל רגשית נהיה חרד ומפחד להיות כנה עם המטופל, המטפל נמצא בקונפליקט לגבי הכנות הרגשית מצדו, הדרך לפתח את היכולת הזו היא להתאמן עליה בהדרכה, להתאמן על יבש עם קולגות, לראות את הוידאו ולשים לב מתי נמנענו מלדבר באופן פתוח וכנה על מה שהמטופל עושה ולתרגל זאת כדי שבפגישה נוכל לעשות זאת באופן טבעי הרבה יותר.

כאשר אנחנו עוזרים למטופל מרגע לרגע אנחנו גם עובדים לפי היכולת שלו ועוזרים לו לפתח אותה מרגע לרגע.

הסיבה שמטפלים לא יודעים מה להגיד במצבים כאלו שהם רואים שהמטופל פוגע בעצמו קשורה לכך שברוב המקרים מטפלים לא לומדים להגיד את האמת מרגע לרגע אלא חוששים לרוב מכך שאם יגידו את האמת ואת מה שהם רואים שהמטופל עושה וכמובן יזמינו אותו בהתאם לקשר בטוח ולמה שחסר, הם ידחו על ידי המטופל, אבל האמת היא שההפך הוא הנכון, פיתוח היכולת לדבר את האמת הרגשית מרגע לרגע מאפשר למפגש להיות מקום של אמת כאשר המטפל מסכים להתגלות כך גם המטופל יכול.

ללמידה על אופן עבודה כנה זה מרגע לרגע מוזמנים להצטרף למגוון אפשרויות הלמידה בISTDP ישראל.