מה הקשר שמטופלים מנסים לייצר בטיפול

כל אדם וכל מטופל וכל יצור חי מחווט לקשר, לחיבור ולאהבה. זה מה שמחבר אותנו ואנחנו תמיד שואפים לקשר. בטיפול, מטופלים מראים לנו את הקשר שהם רגילים להיות בו, זאת הדרך שלהם לספר לנו את הסטוריית ההתקשרות שלהם. הדרך שלהם להראות לנו פעמים רבות את האופן בו הם למדו שצריך להיות בקשר. עלינו לקבל את המטופלים כמו שהם באופן מלא, את הקשר שהם מביאים עמם לטיפול באופן מלא לחלוטין ואוהב על מנת שהם יוכלו לתקן את דפוסי ההתקשרות אשר נוצרו בעבר.

קבלת המטופל כמו שהוא בלי כל רצון או תשוקה ממנו להשתנות היא עבודה פנימית של המטפל עם עצמו. מדוע?

מטפלים רוצים לעזור למטופלים ונתקלים בדפוסי התקשרות שונים אשר לרוב אינם בטוחים ואשר נוצרו מתוך קשרים עם דמויות התקשרות אשר דרשו מהמטופלים במודע או שלא במודע לא להיות מי שהם, להסתיר את עצמם, בדרכים שונות - התנהגויות שונות. כאשר המטפל נתקל בדפוסי התקשרות אלו מתעוררים בו רגשות שונים בהתאם לדפוסי ההתקשרות שלו - שלה, כאשר המטפל יכול לחשוב על, לשים לב ולהבין את הרגשות שלו (ההעברה הנגדית) בהקשר של המטופל עמו הוא נמצא, הוא יכול להיות לעזר אל מול שחזור דפוסי ההתקשרות עמו בטיפול, כאשר המטופל נמצא בתוך השחזור ומופעל מתוך הרגשות אשר נובעים מתוך השחזור עצמו, יהיה לו קשה לחשוב על ולהיות עם המטופל באופן שיסייע להתקדמות.

לכן, עיקרון הקבלה הרדיקלית של דפוסי ההתקשרות של המטופלים הוא קריטי וזאת מאחר והוא מופיע מייד בתחילת הטיפול אם אנחנו מקשיבים.

מטופלת : אני לא יודעת מה אני רוצה, אני רגילה לעשות מה שאומרים לי.

מטופל : אני אבוד לגמרי, אני חושב שאני צריך לעשות משהו לגבי זה (נראה מנותק).

מטופלת : (עיניים זזות לכל עבר) אני מרגישה שאתה רוצה ממני משהו.

המטופלת הראשונה מעלה דפוס התקשרות תלותי - "אני אעשה את מה שתגיד לי"

המטופל השני מעלה דפוס התקשרות מרצה - נמנע - מנותק - "צריך לעשות".

המטופלת השלישית מראה שרצון נפרד מעורר המון חרדה ויש קושי בבוחן מציאות.

קבלת דפוס ההתקשרות מטופלת ראשונה : "זאת יכולה להיות שאלה מוזרה, איך זה עובד כאן איתי? האם איתי זה שונה, באיזה אופן?

המטופל השני : אנחנו לא צריכים לעשות כאן שום דבר שלא תרצה לעשות לטובתך, במה אתה היית רוצה להתמקד כאן לטובתך?

המטופלת השלישית : אני לא מודע לכך שאני רוצה ממך משהו אבל אני לגמרי מבין זאת ההרגשה שלך, האם את שמה לב לחרדה כלשהי בגוף עכשיו? או : תודה שאת משתפת אותי, זה מידע חשוב מאוד עבורנו : איזה מחשבות עולות כאן כלפי הטיפול כאשר אנחנו מתחילים (לגלות את ההשלכות שלה לעומק שאני - אחרים רוצים ממנה משהו).

באופן מפתיע, מה שמעכב את הטיפולים פעמים רבות הוא ההתנגדות המודעת או הלא מודעת של המטפלים לקבלת המטופלים כמו שהם ללא דרישה כלשהי מהם להשתנות. יש לכך מופעים רבים ושונים בהתאם לכל מטפל ובהתאם לכל מטופל. כדוגמא :

המטופל נראה מנותק לגמרי והמטפל והמטופל מדברים תוך התעלמות מוחלטת מהניתוק הבולט של המטופל.

המטופל מאוד מעורב, יושב זקוף ונראה מחויב לעבודה ומעורב אבל השאלות של המטפל נשארות ברמה הקוגניטיבית ולא מאפשרות למטופל לעבוד בהתאם ליכולתו בטיפול.

המטפל מנסה לווסת חרדה בהתאם לתוכן הדברים של המטופל : אני מפחד להתמוטט כאשר המטופל נראה רגוע לגמרי.

המטופל אומר למטפל שהוא לא רוצה להרגיש את הרגשות שלו והמטפל מתעלם מכך.

המטפל שואל על רגשות כאשר המטופל מזוהה עם דפוסי התקשרות אשר מונעים מרגשות לעלות ועיוור אליהן.

המטפל מתמקד יותר מדי בחיובי או יותר מדי בשלילי.

למטפל ולמטופל יש רעיונות אחרים לגמרי לגבי מה התפקיד של כל אחד בטיפול.

המטפל מתעלם מהתנהגויות אשר פוגעות בקשר ולא יורד לעומקן (ביטולים, איחורים, שימוש מוגבר בחומרים).

מתוך כל אלו, לפגוש את המטופל עם ההתנהגות אשר הוא מגיע איתה לטיפול ללא כל דרישה ממנו להשתנות היא חיונית עבור קשר מתקן ועבור עבודה טיפולית אפקטיבית. כמובן שהעבודה בטיפול היא רבה וקשה ותלויה בכל מקרה לגופו וכדי שאפשר יהיה לאחר כוחות בעבודה קשה זו וכדי שהיא תהיה אפשרית עלינו כמטפלים לקבל את המטופלים כמו שהם.

***הערה חשובה: קבלת המטופלים כמו שהם ברובם המוחלט של המקרים אינה מספיקה אבל היא תנאי הכרחי ליצירת שינוי. בדומה לכך שקשר חם ואכפתי הוא הכרחי אבל אינו מספיק על מנת לייצר שינוי. המטפל נדרש להיות עם מגוון כלים ויכולות מגוונים ומורכבים על מנת לאפשר למטופל להתמודד עם רגשות אשר לא יכל להתמודד בעבר ולשנות את דפוסי ההתקשרות לעומקם.