דפוס ההתנהגות ביחסי ההעברה

מטופלים מגיעים אלינו ומבקשים עזרה. הם רוצים לחיות חיים משמעותיים יותר וטובים יותר אך סובלים כל אחד בהתאם למצבו ובהתאם לבעיות עמם הוא מגיע לטיפול. אחת הדרכים החשובות אשר דאבנלו דיבר עליהם על מנת לעזור למטופלים לחיות חיים בעלי משעמות חופשיים יותר מסבל ופנויים יותר להגשים את ייעודם הוא זיהוי דפוס ההתנהגות ביחסי ההעברה.

הכוונה היא באופן בו מטופל משמר את הסבל שלו, האופן בו הוא מביא את עצמו לידי ביטוי במערכות יחסים ועם המטפל, דפוס מרכזי של התנהגות אשר מאפין אותו במערכות היחסים שלו ומשמר את סבלו.

ככל ובטיפול דפוס זה הופך למודע ניתן לטפל בו ביחד עם המטפל.ת. כאשר הדפוס ממשיך להיות לא מודע המטפל והמטופל ימצאו את עצמם שבויים אחריו וחסרי אונים, בשחזור של מערכת יחסים של המטופל, של המטפל או של שניהם.

הדרך הראשונה להתחיל להבהיר את דפוס יחסי ההעברה היא הליך של מעין פסיכואדוקציה למטופלים והכרה עם עולמם הפנימי מבחינת רגשות , חרדה והגנות - דפוסים (משולש הקונפליקט) ואיך אלו באים לידי ביטוי בחייהם ועם המטפל (משולש האדם). מטופלים אינם מבחינים בין פינות המשולש וחשוב להבהיר זאת. אולם, הדרך בטיפול לעשות זאת אינה על ידי הסבר קוגניטיבי אלא באופן חוויתי, במקום להסביר למטופל ולתפוס עמדה של מומחה אנחנו עושים זאת באופן חוויתי כחלק בלתי נפרד מהטיפול :

מטפ: אי נוחות ומתח זו החרדה שלך, נוכל לראות מה אתה מרגיש מתחת לחרדה?

המטפל עוזר למטופל לזהות את החרדה ולהפריד בינה לבין רגשות והגנות, התגובה הבאה של המטופל תקבע את המשך הטיפול. או :

מטפ: איך אתה מרגיש את החרדה פיזית בגוף?

המטפל מפנה את תשומת הלב של המטופל לתחושת פיזיות מתוך מטרה לעזור לו להפריד בין רגשות - חרדה והגנות - דפוסים - התנהגויות.

ההפרדה החשובה הראשונית היא בין רגשות וחרדה - כאשר המטופלים ברורים יותר לגבי הפרדה זו אפשר להתחיל להתמקד יותר בדפוס ההתנהגות ובהגנות.

מטו': אני אנסה לשים לב למה שקורה, אני חושב שזה יהיה טוב עבורי.

מטפ: האם אתה מתכוון לעכשיו או לאחר מכן?

מטו': עכשיו (מחכה)

כאן דפוס ההתנהגות מתחיל להתגבש ולהיות נוכח ביחסי ההעברה ועל מנת לעזור למטופל יש להפוך אותו למודע.

מטפ: אתה שם לב שאתה מעין מחכה לי? מה יקרה אז למטרות שלך ולדברים החשובים שאמרת שאתה רוצה להשיג בחייך?

מטו': אני מניח שלא יקרה שום דבר.

מטפ: אתה אומר, שאתה מניח, אתה מתכוון שאתה לא בטוח?

מטו': אוקי, אני בטוח, מה אתה רוצה ממני?

המקטע הבא הוא חשוב מאוד להבהרה - כאשר אנו מזמינים לשינוי , מטופלים ירגישו רגשות מעורבים כלפינו. אנחנו לא רוצים בשום אופן להתקדם בטיפול עם מטופל שחושב שאנחנו רוצים ממנו משהו שהוא לא רוצה עבור עצמו. לכן כאשר סימן כלשהו עולה לגבי רצון המטופל להיות מעורב במשימה הטיפולית יש להבהיר זאת.

מטפ: זה לא לגבי מה שאני רוצה, אתה אמרת לי שאתה תקוע בחייך ושאתה נמצא בעמדה של המתנה במערכות יחסים רבות, זה הוגן להגיד?

מטו': כן.

מטפ: ועכשיו אנחנו רואים שזה קורה גם איתי, זה לא בעיה אלא מאפשר לנו לעבוד ביחד כדי לעזור לך לקחת יוזמה אבל איך זה יקרה כאשר אתה מתמקד במה שאני רוצה?

מטו': אני מבין את מה שאתה אומר, כן זה הגיוני בעיני. (אנחה וסימן לרגשות אשר עולים).

הבהרת המשימה ורצון המטופל הם הכרחיים על מנת שהמטופלים יהיו אלו אשר מעורבים במשימה הטיפולית לטובתם ולא לטובת המטפל או כל דמות אחרת (מה שרוב המטופלים רגילים לעשות).

הבהרת דפוס ההתנהגות באופן בהיר ואשר שומר רמה מסוימת של מתח בריא בטיפול מאפשרת למטופלים גם להיות ברורים לגבי ההליך וגם מאפשרת לרגשות להתחיל לעלות באופן בטוח ביחד עם המטפל כדי לאפשר למטופל להפתח איתם כדי להגיע לשורש הקשיים שלו ולפתור אותם. במילים אחרות אין אפשרות להתקדם בטיפול כאשר מטופלים נותרים סגורים ועם דפוסים לא אדפטיביים, אבל יש לעשות זאת באופן שהמטופל ברור לגבי ההליך ושהוא זה אשר רוצה להיפתח כדי שלו יהיה את המידע הטוב ביותר עבור עצמו ולטובתו האישית וכדי שהוא יוכל להשיג את המטרות שלו בטיפול ובחיים.