ספרות מקצועית: יצירת שינוי במשותף – ג'ון פרדריקסון. תרגום לעברית יובל אלון
תרגום לעברית יובל אלון: יצא לאור בתחילת 2022 -
אחד הדברים המרכזיים הבולטים בגישת ISTDP היא העמדה האקטיבית והמאפשרת ריפוי עמוק של המטפל. אולם, בשונה מתחומים והתמחויות אשר התפתחו עם השנים, הדרכת מטפלים בפסיכותרפיה נותרה כזו אשר מדברת על הדברים במקום לחוות את הדבר בעצמו.
ג'ון פרדריקסון הוא אחד המורים והמטפלים המובילים בגישה. ספרו הוא דוגמא חיה לעבודה עמוקה ורגישה של המטפל ובאמצעות דוגמאות רבות מחדר הטיפולים ומתן משמעות ובהירות למושגים מורכבים מעולם טיפול הפסיכותרפיה הוא מאפשר מסע לימוד מרתק וחוויתי עבור כל מטפל אשר רוצה לקחת את עבודתו הקלינית אל השלב הבא, ספר זה הוא מתנת לימוד טיפולית אשר יישאר אתכם למשך שנים רבות ותוכלו לחזור אליו שוב ושוב.
בנוסף, אנו עובדים כל העת על תרגום ספרות מקצועית.
למה אנחנו עושים את עבודת הטיפול?
נראה שהתשובה לשאלה זו נשכחה מאז הביא פרויד את טיפול הפסיכותרפיה לעולמנו. בספר זה ניתן לראות שוב ושוב את ג'ון פרדריקסון מדגים את מלאכת הריפוי. במה כדאי להתמקד ומאלו טעויות כדאי להימנע. הספר ממחיש באופן עמוק כיצד עלינו לעבוד בחדר הטיפולים כמטפלים אשר מאפשרים שינוי ושואפים כל העת ליצור מערכת יחסים טיפולית לשינוי עם המטופל.
בספר זה תלמדו כיצד ליצור את מערכת היחסים הטיפולית אשר בלעדיה לא ניתן לחולל שינוי משמעותי בחיי המטופל. פרויד כתב במכתב ליונג שפסיכותרפיה היא ריפוי באמצעות אהבה, בספר זה תקבלו משמעות עמוקה, ממוקדת, פרקטית, לאותו כח ריפוי.
מילותיו המרגשות של ג'ון פרדריקסון בסיום הספר:
"...התחלנו ספר זה עם השאלה מדוע אנו סובלים. לאחר מכן הראנו דרכים שונות לסיים את הסבל, וכעת אנו מסיימים בהתייחסות לאדם שנמצא מתחת להגנות. הגנות הן רק הרגלים ולא מעבר לכך. המשימה שלנו היא תמיד להושיט יד לאדם המתחבא מתחת להתניה.
למרבה הצער, לרוב המטופל אינו יכול להפריד עצמו כמציאות נוכחת מהרעיון שיש לו לגבי עצמו. הוא מבין את עצמו כאובייקט סטטי, לא כאדם דינמי. ועדיין הוא תמיד משהו גדול יותר ואחר מהרעיונות שלו, אשר נמצא בהלימה עם המציאות הנוכחת שלו כאדם. המטופל הוא לא ההגנות שלו, ההרגלים שלו, או ההתנגדות שלו. הרגלים אוטומטיים אלו מראים רק את העבדות והדטרמיניזם שלו, לא את האפשרות הפנימית שלו להרגיש אהבה וחופש.
באופן דומה, מטפלים יכולים לשכוח להפריד את האדם החי במטופל מההגנות שיש לו. אנו מציעים ישויות לא אישיות כ – "אגו" ו – "סופר אגו" ושוכחים את השאלה המכרעת: מיהו האדם אשר מתבונן ומבקר את עצמו?" כאשר אנו שוכחים, המטופל נהיה אובייקט לא אישי המונע מכוחות לא אישיים. אנו מאבדים קשר עם המטופל כאדם, מי שאחראי על יצירת חייו. האדם לא מורכב ממספר תכנים אלא מפעולה יצירתית, ניצחון על הדטרמיניזם של הגנות וגנטיקה. הנחישות של עצמו מבפנים, העולה מתוך החופש היא האישיות .(Berdayev 1944, 26-27)כל מה שנעשה לו בעבר הוא לא אישי. ולכן הרגע הנוכחי הוא כה חשוב. הפעולה היצירתית ברגע הנוכחי חושפת מי המטופל הופך להיות.
זו הסיבה, כאשר נדרש להגדיר אדם, מרטין בובר ענה, "תעלומה". אנו תמיד לומדים להכיר אדם, את אשר הפוטנציאל שלו והבחירות בעתיד יגלו ממדים מהווייתו. אדם הוא תמיד לא ידוע (Frank 1983), לא רק בגלל שמציאות חיינו תמיד נמצאת מעל ומעבר לרעיונותינו הסטטיים, אלא גם בגלל שאנו לא יכולים לדעת איזה פוטנציאל יכול להתממש ולהתגלות בעתיד חיי אדם זה. זו הסיבה, כפי שבאקלין (1981) אמר, "המילה האחרונה טרם נכתבה" לגבי כל אדם. כל תגובה מצד המטופלת על עצמה יכולה רק להצביע על מציאות גדולה יותר ממי שהיא יכולה להיות. באופן דומה, כל פרשנות מצד המטפל לא יכולה להגדיר את המטופלת, אלא רק להצביע על הפוטנציאל של האדם אשר הייתה חבויה מתחת להגנותיה.
פרידה פרום-רייכמן אמרה, "המטופל אינו זקוק לפרשנות, אלא לחוויה חדשה" (Hornstein 2000) אבל חוויה של מה? ביון (1970) הציע שאנו עוברים טרנספורמציה על ידי הפיכה לאחד עם האמת הרגשית של הרגע הנוכחי. עם התמוטטות ההגנות הלא אישיות, האדם מתהווה דרך הרגש, עם הרגש, המטופלת עומדת פנים אל פנים עם מסתוריות חייה, משהו גדול יותר מכל מחשבה או רעיון שהיה לה בעבר. החוויה הישירה של היותה משנה את מי שהיא חשבה שהיא הייתה, אבל חשוב מכך, היא משנה את מי שהיא הופכת להיות.
זו הסיבה שאנו עושים עבודה זו..."