טיפול ISTDP – טיפול חוויתי

מרבית חיינו הפנימיים הם לא מודעים, הרובד הגלוי המודע לנו הוא מועט ולעיתים טוב שכך על מנת שנוכל לתפקד ולהתמקד במשימות חיינו אנו לא יכולים להיות מודעים לכל הדברים בכל רגע ורגע. אולם, בטיפול אנו רוצים להיות כמה שיותר מודעים לחיינו הפנימיים כדי שאלו יהיו זמינים לנו במהלך חיי היום יום כאשר נרצה לעשות בהם שימוש. אישה צעירה מרגישה שהיא לא מצליחה לבטא באופן ספונטני את הדעות שיש לה, גבר בעל קרירה מצליחה מרגיש משותק כאשר הוא מדבר בישיבות הנהלה.

כולנו מתמודדים עם משברים, דיכאון, חרדות, ונקלעים לתקופות בחיים בהם אנו מרגישים שאיבדנו כיוון.תקופות משבר הם ההזדמנות עבורנו לעבור שינוי משמעותי ולהפוך להיות אלו אשר מעצבים את חיינו באמצעות קבלת חיינו הפנימיים וכוח היצירה שבהם.

מדוע זה קורה? משהו גורם להם להשתיק את קולם ולא לתת ביטוי לעצמם. הרגלים לא מודעים אלו מקבלים מקום באמצעות מחוות גופניות כלשהן ואם המטפל הוא מטפל חוויתי הוא יכול לעזור לאותה אישה ולאותו גבר לשים לב אליהם ולבחור אחרת. אנו יודעים שהגוף שלנו מדבר כל העת, אנו יודעים ש93% מהתקשורת שלנו היא אינה מילולית ועדיין טיפול פסיכותרפיה מסורתי מתרכז בעיקר בדיבור ובתוכן. אותה אישה עושה תנועה עדינה עם ידיה בזמן הטיפול, היא בעדינות חופרת בידיה בזמן שהיא מדברת על הרצון שלה לבוא יותר לידי ביטוי בחיי היום יום.

בטיפול ISTDP נרצה לדעת ביחד איתה מה הגוף אומר לנו? יש לה תגובה מעורבת לגבי הרצון שלה להיות יותר גלויה ונשמעת.

נזמין את כולה להרגיש את מה שמתעורר בה אל מול רצון זה. בפועל, כאשר היא חופרת בתוך ידיה היא פורקת את החרדה שלה אל מול הרצון שלה להתגלות, ככל הנראה זה מה שקורה לה בחיי היום יום וזה מה שקורה בחדר הטיפול, זו לא בעיה אלא הזדמנות להזמין אותה באופן חוויתי ברגע הנוכחי לבדוק מה היא מרגישה כאשר היא נותנת לעצמה להרגיש את כל גופה ואת כל הרגשות שיש בה אל מול הרצון שלה להתגלות ולהיות חופשיה. בשונה מטיפול פסיכותרפיה מסורתי בו רוב הטיפול הוא ברמה הקוגניטיבית כאשר הגוף מקבל מעט התייחסות אם בכלל, בISTDP אנו עוזרים לאדם לראות את החלקים הלא מודעים אשר באים לידי ביטוי באמצעות מחוות גופניות במהלך הפסיכותרפיה.

טיפול פסיכותרפיה חוויתי רק מתחיל בהיבט הקוגניטיבי והמילולי ועובר אל עבר החוויה הגופנית כאשר כל העת יש דיאלוג ביניהם. דיאלוג זה מאפשר חיווט מחדש של המח ויצירת הרגלים חדשים אותם האדם רוצה עבור עצמו. כל תחושה שאנו מרגישים במלואה אנו מרגישים דרך גופנו. תחשבו שאתם מתגעגעים למישהו, אתם יכולים להרגיש את הלב ואת כל הגוף מתגעגע. כאשר אתם כועסים אתם מרגישים חום ותחושת אנרגיה שמגיעה מלמטה ועולה עד לראש דרך הבטן והזרועות, כאשר אתם עצובים הגוף שלכם מרגיש כובד בחזה והעיניים הופכות מזוגגות ולעיתים עם דמעות ותחושה בגרון, כאשר אתם שמחים ואוהבים בית החזה נפתח והגוף פתוח לקבל, כאשר אתם מרגישים גועל הפנים מתכווצות ביחד עם האף.

כאשר האדם חרד הוא יכול להרגיש מתח במקומות שונים בגוף, מחרדה נמוכה ועד חרדה גבוהה. הרבה פעמים אנשים אינם מתייחסים לגופם או מפרשים את התחושות בגוף כמשהו מסוכן אשר יש להתעלם ממנו או לעשות הכל על מנת שיחלוף. אולם, ככל שאנו מנסים להתעלם ממשהו אנו רק נותנים לו יותר כח ומגבירים את המצוקה שלנו. לכן בטיפול פסיכותרפיה חוויתי אנו נעזרים במידע הרב שנותן לנו הגוף ומחוות שונות של הגוף בזמן הטיפול. גבר מדבר על הכעס שלו כלפי קולגה ומחבק את עצמו תוך כדי, הוא יודע שהוא כועס אבל הגוף שלו מתגונן תוך כדי. מאחר וזו תגובה אוטומטית ולא מודעת, נעזור לו לראות זאת בזמן הטיפול כדי שהוא יכול להרגיש את הכעס שיש לו בגוף.

אחרת, הוא לא יוכל לבטא את הכעס שלו בצורה אפקטיבית והוא עלול להתפרץ בהתקפי זעם או להפוך לחסר אונים ומיואש. בהרבה טיפולי פסיכותרפיה מחוות גופניות אינן מקבלות מקום כלל והמשמעות היא שהמטפל מסתמך בעיקר על פרשנויות והסברים קוגניטיביים. פרויד בעצמו אמר שהמטופל אינו זקוק הסבר לבעיותיו אלא לחוויה אחרת למציאות חייו.

אלו הן אחת הסיבות שטיפול פסיכותרפיה מסורתי לוקח כל כך הרבה זמן, הטיפול מתמקד בהיבט מאוד מצומצם של האדם ומתעלם ממה שקורה בכאן ועכשיו בחדר הטיפולים. האדם אינו מודע להרבה מהדפוסים שלו ולא שם לב כיצד הוא מתעלם מחייו הפנימיים, לכן המטפל בפסיכותרפיה ISTDP הוא אקטיבי ועוזר לו לקבל מידע אודות עולמו הפנימי הלא מודע באמצעות תשומת לב לגופו והמחוות הלא מודעות.

המטפל יכול למשל להגיד : בזמן שאתה אומר שאתה כועס על הקולגה על שלקח לך את הקרדיט אתה מחבק את עצמך.

היית רוצה להרגיש את הכעס שיש לך בגופך כלפיו על מנת שתוכל לעמוד על שלך? בהנחה שהמטופל אכן מעוניין לעמוד על שלו ולהתחבר לעוצמה שבו, נזמין אותו להרגיש את הכעס כלפי הקולגה בגוף ונשאל : כיצד אתה חווה את הכעס כלפיו פיזית בגוף? אדם אשר רגיל לחשוב על הדברים יפנה לסיבות לכעס ומדוע הוא כועס, הגוף יכול להגיב בחרדה לכעס או במגננה של חשיבה או כל דפוס התנהגות אחר. האדם יכול להגיד שהוא לא מרגיש דבר בגוף ותפקיד המטפל יהיה לעזור לו להתחבר לתחושות הפיזיות בגופו ולראות שהוא כועס אבל משהו מונע ממנו להרגיש את הכעס.

כעס ורגשות אחרים הרבה פעמים אינם מובנים. ההיבט החוויתי של הכעס הוא האפשרות של אדם להגן על עצמו ולא לפרוק אותו בצעקות או להימנע ממנו כלל דרך חוסר אונים, באמצעות עבודה חווייתית בטיפול למתן לגיטימציה לכעס, האדם יוכל להרגיש את הביטוי הפיזי של הכעס בגופו על מנת שלא יצטרך לפרוק אותו בחיי היום יום אלא יוכל לתעל אותו באופן מיטיב במציאות חייו.