top of page
  • ayuval7

יישום התאוריה בפסיכותרפיה

קיימות כיום מאות אם לא אלפי גישות טיפול שונות אשר המחקר אינו מראה כי אחת עדיפה על פני השנייה. להבדיל, מחקרים מוצאים גורמים כלליים וספציפיים אשר יישומם בטיפול בהתאם לכל מקרה ומקרה מנבא את הצלחת הטיפול לאורך זמן. הגורם הספציפי בעל אחוזי הניבוי הגבוהים ביותר (וגם שמאוד עושה שכל ישר) הוא לעזור למטופל להרגיש את מה שהוא נמנע ממנו). אבל על מנת לעזור למטופל להרגיש, לחוות, לדעת באופן עמוק את אשר הוא נמנע ממנו עד היום, המטפל והמטופל צריכים לראות, להבין, לחוות ולדעת את אלו בטיפול כדי שיוכלו לעבוד יחד לקראת חוויה רגשית מתקנת של קשר מתקן.


במילים אחרות, תפקידו של המטפל הוא ליישם את התאוריה בפועל עם כל מטופל ובשלב ראשון לעזור לו לראות ממקור ראשון כיצד הוא נמנע מקשר בריא עם עצמו ובהתאם לחוויה זו לעבוד ביחד איתו ליישום קשר חדש עם עצמו ואחרים.


כדי לעשות זאת עלינו ראשית לדעת על איזה דפוסים, התנהגויות עיקריות המטופל מסתמך. על מנת לדעת זאת עלינו לבחון ביחד עם המטופל מספר דוגמאות מחייו אשר מייצגים קושי מסוים עבורו שהוא רוצה לבדוק ביחד עם המטפל. כאשר אנחנו מתחילים להכיר את המטופל ובתנאי שאנו שואלים את השאלות אשר יאפשרו לנו להכיר אותו (מהו אירוע שמתאר קושי עבורך שאתה רוצה לעבוד עליו כאן איתי, מה קרה שם?, מה היו הרגשות כלפי.... מה קרה לאחר שעלו לך רגשות, איך הארוע הזה מהווה בעיה עבורך (להבדיל מעבור האחר), מה היו הרגשות לפני שהלכת משם, האם נוכל לברר ביחד כיצד אתה מגיע לקושי שאתה מתאר ש...., האם נוכל לברר מה קורה אצלך בפנים לפני.... ועוד.) כאשר אנחנו בוחנים עם המטופל יחד מספר דוגמאות אנו מגבשים תמונה פנימית של המטופל ובמקביל אנחנו רואים כיצד הוא מתנהג איתנו כאשר אנחנו מנסים להתקרב אליו. בשלב זה לא ננסה להתקרב יותר מדי (אלא אם כן המטופל בהתנהגות מראה לנו שזה העיקר כבר בתחילת הטיפול) כדי לאפשר למטופל לספר לנו איך הוא רגיל להיות בקשרים מתוך מרחק מסוים ובאמצעות דוגמאות מחייו.


כאשר גיבשנו ביחד עם המטופל תמונה ששנינו מסכימים עליה כיצד הוא מגיב לאירועים חיצוניים ומה בעיה הפנימית עבורו. עבורה יעלו במטופל רגשות מעורבים כלפי המטפל.ת אשר קשורים לדמויות התקשרות בחייו. רגשות מעורבים אלו ביחסי ההעברה הן המפתח ליישום התאוריה בטיפול.


כאשר רגשות מעורבים מכוסים על ידי דפוסים של קשר בו המטופל רגיל להיות ונדבר עם המטופל על רגשות, הוא לא יבין על מה אנחנו מדברים איתו, הוא יוכל לדבר איתנו על רגשות מתוך הקשר בו הוא רגיל להיות, בהרבה מקרים המטופל ידבר על הרגשות שלו, וישאר ברמה הקוגניטיבית או שבאופן יותר רגרסיבי ישחזר איתנו מערכת יחסים מעברו ויראה לנו איך הוא רגיל להיות בקשר. חשוב להבין שכל ההתנהגות של המטופלים איתנו היא מתוך שחזור של מערכת יחסים בעברם ובהווה, זה קורה עכשיו איתנו, אחרת המטופל לא היה יושב אצלנו בקליניקה.


לכן, כאשר יש סימן לרגשות מעורבים (המטופל מזהה רגשות, המטופל נהיה קצת מתוח, המטופל לוקח באופן ספונטני נשימה, המטופל מדבר על שלילה של רגשות, המטופל מתחיל לדבר בשפה יותר רגשית - "אני תמיד נסגר" ועוד סימנים כי רגשות לא מודעים מתקרבים למודעות), זה הסימן למטפל לעזור למטופל לראות זאת מאחר והרגשת 100% מרגשות אלו הן המפתח לשינוי בקשר.


למשל - מטופל שרגיל לפצל בין הכל טוב והכל רע. כאשר הוא ידבר על מה שרע, הוא לא יהיה חרד ולא יעלו רגשות וכך גם כאשר הוא מדבר על הדברים הטובים בחייו. המון מטופלים מגיעים לטיפול באופן הזה, אצל חלק מהמטופלים לא מדובר בדפוס דומיננטי אבל אצל לא מעט אחרים כן (בעיקר מטופלים אשר סובלים מפגיעות מוקדמות בקשר, אבל לא רק), למשל בימנו אנו, פיצולים קיימים כל העת, בזמן המלחמה, בתוך העם, ואנשים ממש נדחקים לבחור במחנה מסוים, אנחנו או הם.


לכן, כאשר המטפל מבין כי המטופל מסתמך על פיצול הוא יתחיל להזמין אותו לשים לב לרגשות המעורבים, בתחילה באופן מודע, כאשר המטופל רגיל לפצל את המציאות והמטפל מזמין אותו לשים לב למציאות של רגשות מעורבים בתוכו כלפי ארוע במציאות שהוא רגיל לפצל (למשל, מערכת יחסים עם הורה אשר מבוססת על פיצול), המטופל יתחיל להראות סימנים של רגשות מעורבים ואף עשוי בתחילה להתרחק מהמטפל (יביט לצדדים, ינסה להמנע מקשר עין ועוד), שלב זה הוא השלב החשוב ביותר להביא לתשומת לב המטופל את ההתנהגויות האוטומטיות כלפי הזמנה לקשר אחר ואיך התנהגויות אלו הגיוניות לאור הקשרים שהמטופל רגיל אליהם מצד אחד אבל מצד שני יוצרות את אותם קשרים שהמטופל רוצה לשנות.


כאשר למטפל ולמטופל יש אפשרות להתבונן על הסיבתיות בהם קשרי המטופל נוצרים ביחד בזמן הטיפול (התייחסות להכל טוב או הכל רע יוצרת מציאות בו כאשר יש ארוע שמעורר רגשות מעורבים (מאות פעמים ביום) המטופל נהיה חרד ואז פעמים רבות יהיה מדוכא, מכונס, לא יוכל לתפקד במציאות באופן מיטבי ולא ידע למה כל זה קורה), והמטפל מציע אלטרנטיבה : להרגיש את מה שהמטופל נמנע ממנו, בשלב ראשוני הרעיון של רגשות מעורבים, וכאשר אלו עולים, הזמנה להרגיש רגשות מעורבים אלו מרצונו, 100% מהרגשות של המטופל כדי שיוכל להיות נוכח ב100% מהפוטנציאל שלו ביום יום.


באופן עבודה זה, פסיכותרפיה יכולה להיות כזו אשר מיישמת את התאוריה עליה היא מבוססת, הטכניקה בה המטפל עושה שימוש אינה חשובה, מה שחשוב הוא שהמטפל מפתח את החשיבה הקלינית שלו מתוך הקשבה פעילה למה שהמטופל עושה בטיפול ומתוך הקשבה פעילה לקונפליקטים, לדפוסי התקשרות, ליחסי ההעברה, להעברה נגדית, לתוכן הנסתר (המשמעות של מה שהמטופל אומר), לדפוס ההתנהגות בהעברה ועוד והקשבה זו מתורגמת לפיתוח השערות עם המטופל ביחד, כאשר בכל תגובה המטופל נותן לנו מידע חדש לפתח השערה לגביו וכך הלאה, מה שהמטופל נמנע ממנו, עולה יותר ויותר למודעות ומורגש והזמנות לכך מרגע לרגע, כך ההליך הטיפולי מתפתח להיות כזה אשר מותאם עבור המטופל עצמו וכך התאוריה יכולה להיות מיושמת בטיפול יותר ויותר מרגע לרגע.


יישום התאוריה בטיפול בהתאם לכל מטופל ובהתאם לכל מקרה הוא המיקוד בלימודי ISTDP בישראל. כרגע ישנה קבוצה אשר נפגשת אחת לחודש ונהנית מאפשרויות של תרגולים רבים ממצבים קליניים שונים, כמו גם ניתן מענה לסוגיות קליניות שונות ופיתוח החשיבה על מנת ליישמה עבור המטופלים.






81 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentários


bottom of page