top of page
  • תמונת הסופר/תYuval Alon

העברה והעברה נגדית ב - ISTDP

העברה והעברה נגדית הם שתי תופעות מרכזיות בטיפול. שתיהן מהוות כלי אדיר ומשמעותי ללמידה על התהליכים המתרחשים בטיפול וחשוב מאוד להקשיב להן על מנת שהטיפול יוכל להתקדם אל עבר המשימה הטיפולית - פתיחותו הרגשית של המטופל באמצעות המטפל עם כל רגשותיו.


נתחיל ונציין כי העברה והעברה נגדית הן דרכי התמודדות עם רגשות אשר עולים במטופל ובמטפל, שתיהן הגנות מפני הרגשת הרגשות האמיתיים ושתיהן עוזרות להבין את הטריגר הרגשי ואת נפשו של המטופל והמטפל.


חשוב מאוד להבחין בשני מצבים עיקריים בטיפול.


המצב הראשון הוא שהמטפל יוצר ברית טיפולית מודעת ברורה עם המטופל לגבי הקשיים הפנימיים של המטופל, מהי מטרת המטופל, מהו רצונו המודע ואיך שניהם יעבדו יחד כדי להשיג את מטרות המטופל. במצב דברים זה ניתן יהיה ללמוד מהיווצרות מערכת יחסי ההעברה ובהתאם ההעברה הנגדית ולעשות בהם שימוש אל עבר התקדמות בטיפול.


המצב השני ולצערנו הרב שכיח מאוד בטיפולים הוא העדר ברית עבודה בהירה וברורה בין המטפל למטופל. במצב דברים זה הטיפול נותר ברמת שיח כללי על אירועי השבוע, אין בהירות לגבי הקשיים הפנימיים של המטופל, מטרות המטופל אינן ברורות ולמטפל ולמטופל יש רעיונות שונים לגמרי לגבי אופן העבודה בטיפול. במצב דברים זה, אין ברית עבודה משותפת ולכן היכולת לבחון את יחסי ההעברה וההעברה הנגדית מוגבלת מאוד שכן אלו אינם מבוססים על פי מטרותיו ורצונו של המטופל אלא תוצאתם באי בהירות, בלבול וחוסר הבנה של התהליך הטיפולי. יצירת ברית עבודה משותפת היא קריטית לא רק לטיפול אפקטיבי אלא כדי שהטיפול יחל. אם המטפל לא יצר אותה במפגשים הראשונים ולא שינה מהותית את דרכי עבודתו ככל הנראה לא תהיה ברית עבודה משותפת בטיפול.


לכן מאמר זה יתייחס למצב הראשון בו המטפל והמטופל יצרו ברית עבודה טיפולית מודעת ומערכת יחסי ההעברה ובהתאם ההעברה הנגדית הם אלו אשר מונעים מהטיפול להתקדם.


מה הכוונה ביחסי ההעברה ולמה הם הגנה?


המטופלים עושים בטיפול את מה שהם מכירים על פי הסטוריית ההתקשרות שלהם, מטופלים אשר רגילים להמנע יעשו זאת בטיפול, מטופלים המפחדים מקרבה ואינטימיות יתנהגו כך בטיפול, מטופלים אשר חוו טראומת התקשרות ופגיעות שונות יביאו דפוסי המנעות וחרדה אלו לטיפול. זו אינה בעיה אלא הדבר הטבעי ביותר שיכול לקרות מאחר ודפוסים אלו אינם מודעים, המטופלים יתנהגו כך אתנו ביחסי ההעברה ויצרו קשר בצורה אשר הם מכירים, זו הדרך בה המטופלים למדו להיות בקשר וזו מתנת האהבה שלהם (בנג'מין, 1993). אולם, דרך פתולוגית זו להיות בקשר מקבעת מערכות יחסים מן העבר ואם תהיה גם בטיפול לא תאפשר למערכת יחסים חדשה להיווצר עם המטפל וחשוב מכך בין המטופל לבין עצמו ובין המטופל לאחרים בחייו.


נדלג רגע להעברה הנגדית ולחשיבות החיבור והקשר אשר נוצר בשילוב בין ההעברה להעברה הנגדית.


המטפלים מוצאים את עצמם בעיקר מול דפוסי ההתקשרות, ההגנות והחרדה של המטופלים כאשר במרבית הטיפולים המטופלים מראים ולא אומרים את הקשיים שלהם, אם על ידי המנעות מיצירת קשר עין, דיבור מעורפל, רציונליזציה, דיבור על אנשים אחרים, המנעות מרגשות, חוסר אונים, תלות, ריצוי, התרסה, בוז, זלזול ועוד ועוד. בהתאם, המטפלים מתחילים לפתח תגובה רגשית להגנות ולדפוסים של המטופלים. תגובות אלו הם קריטיות להבנה ונתמקד בהן.


נניח והמטפל שואל על רגשות המטופל וזה מתעלם ואומר שאינו יודע מה הוא מרגיש, תגובה זו יכולה לעורר כל מיני רגשות במטפל בהתאם לנסיונו, מערכת ההתקשרות שלו ועוד. המטפל יכול להרגיש כעס כלפי ההגנות של המטופל, אשר יכול לעורר חרדה ואז המנעות ומעבר לשימוש בהגנות שונות על ידי להמנע מהרגשות אשר עולים בו. או שהמטפל יכול להפנות את הכעס כלפי עצמו ולהגיד לעצמו שהוא מטפל לא טוב וכן הלאה, או שהמטפל יכול להתעלם בכלל ולהכחיש את התעלמות המטופל ולהתעלם בעצמו ולשתף פעולה עם המנעות המטופל.


הנקודה המרכזית להבנה היא זו:


מטופלים חווים אותנו דרך דפוסי ההתקשרות שלהם בעיקרם, דפוסים אלו אינם מאפשרים להם לחוות אותנו המטפלים כמי שאנחנו, אנשים הרוצים לעזור להם. אכן מטופלים מרגישים הרבה רגשות חיוביים אתנו אבל הם יהיו ביחד עם המנעות מרגשות נוספים, לרוב שליליים אשר מקושרים לדמויות ההתקשרות אשר פגעו בהם בעבר ומהם המטופלים למדו להמנע.


המטפלים גם הם אינם חווים את המטופלים כמי שהם לאור דפוסי התקשרות חרדים, נמנעים אשר המטופלים רגילים אליהם. אל מול אלו המטפלים בעצמם מפתחים מנגנוני הכחשה והשלכה שונים ופעמים רבות מתייחסים למטופלים כאילו הם דפוסי ההתקשרות וההגנות שלהם וכי אין אדם מאחוריהם.


כאשר המטפל מופעל על ידי רגשותיו הוא אינו יכול לסייע למטופל באופן בריא, לרוב הוא נקלע לתפקיד ההורה ולפנטזייה הבלתי ניתנת להגשמה בה המטופל יקבל את צרכיו הילדיים אשר לא נענו.


כאשר המטפל והמטופל שבויים שניהם ביחסי ההעברה וההעברה הנגדית הטיפול יהיה תקוע.


לעומת זאת, ההקשבה והלמידה ממנגנונים אלו היא חשובה מאין כמותה.


למשל מטופל אשר מגיע לפגישה בחרדה. זאת מתנה ומה שנקרא ברית טיפולית לא מודעת. אנחנו רוצים שהחרדה תופיע בטיפול כדי לעזור למטופלים להבין למה היא מופיעה ולהרגיש את הרגשות אשר מגיעים איתה. המטופל מגיע עם רגשות וחרדה כלפינו! זאת החדשה המרעישה והיא לעזור למטופל לראות כיצד הוא בקונפליקט אתנו למרות שאנחנו עדיין לא מכירים, דאבנלו קרא לכך : דפוס ההתנהגות ביחסי ההעברה והוא אחד הדברים החשובים ביותר לעבוד עמם בטיפול כדי שמטופלים יתחילו להכיר את דפוסי ההתקשרות שלהם עם עצמם ועם אחרים. דרך הבהרת דפוס יחסי ההעברה - רגשות מעוררים חרדה הגורמת להגנות ומייצרת את דפוסי ההתקשרות והקשיים של המטופלים, יחסי ההעברה מובהרים וניתן להתחיל לעבוד עם המטופלים להרגיש את הרגשות שיחסי ההעברה נועדו לשמור קבורים.


אני מקווה שאתם כבר רואים את הקישור להעברה הנגדית, כאשר המטפל לא שבוי בהגנות המטופל, הרגשות שלו מתחילים להשתנות, הוא לא צריך לעשות שימוש בהגנות והחרדה שלו יורדת כאשר הוא מתחיל לעזור למטופל להפרד מהגנת יחסי ההעברה כדי ששניהם יכולו לעבוד יחד בקשר אנושי ואישי, כשני אנשים שווים העובדים יחד כתף אל כתף ולא ממוסכים על ידי העברה והעברה נגדית בתגובה לה.


ועכשיו אני גם מקווה שאתם מבינים למה קריטי לזהות ולעבוד עם יחסי ההעברה מתחילת הטיפול למען בריאותם הנפשית של המטופלים ושל המטפלים גם היא. שחיקת מטפלים היא מהסיבה שהם שבויים בהגנות מטופלים לעיתים לאורך שנים!!! כך שגם המטופל וגם המטפלת סובלים לשווא וללא כל מטרה. הרגשת כל הרגשות שיחסי ההעברה מסתירים הם קריטיים ככל הניתן במוקדם בתחילת הטיפול כדי לאפשר למטפל ולמטופל להיות מי שהם באמת כדי שהמטופל יוכל לעמוד מול כל הרגשות שהוא רגיל להמנע מהם ואינו יכול לעמוד מולם כל עוד הגנת יחסי ההעברה קיימת.



מוזמנים ליצור קשר להמשך למידה מעמיקה, כנה עבור המטופלים והמטפלים גם יחד.



257 צפיות0 תגובות

Kommentare


bottom of page