שחזור מערכות יחסים לעומת טיפול בדפוס המשתחזר

פעמים רבות בטיפול יש שחזור של מערכות יחסים ודפוסי התקשרות אשר קיימים בחיי המטופל. מטפלים יודעים זאת ורואים זאת אבל הדרך לטפל בשחזור מערכות יחסים נותרה כסימן שאלה גדול בעולם הטיפולי. בISTDP אנו עוזרים למטופל להיות זה אשר בוחר לעשות משהו לגבי דפוס ההתקשרות אשר משתחזר בחייו. איך עושים זאת ומה ההבדל בין שחזור של דפוס ההתקשרות לבין טיפול בדפוס אשר משתחזר.

שלב ראשון :זיהוי הדפוס

זהו שלב קריטי אשר ניתן להגיע אליו עם תשומת לב בתוך מספר דקות בתוך הפגישה הראשונה. המטופל מספר על סיבת הפנייה ועל הקושי בחיים שלו, עם מתן דוגמאות ושאלות ספציפיות של המטפל: מהו הקושי שאתה רואה בו כקושי, מתי זה קורה, מה הדוגמא הספציפית, מה התגובה מבחינת רגשות וחרדה ומהי דרך ההתמודדות – התנהגות – הגנות – ניתן לזהות דפוס התקשרות. עם השאלה – האם זהו דפוס – שרשרת ארועים אשר חוזרת על עצמה אפשר לבסס ביחד עם המטופל הסכמה על דפוס אשר משתחזר בחייו. בשלב זה הרבה מאוד מטפלים לא מצליחים לזהות דפוס או שחושבים שזיהוי דפוס זה משהו שהמטופל לא יכול לשמוע בשלב מוקדם של הטיפול, או שצריך לשמור את זה לשלב יותר מאוחר כאשר המטופל עיוור לסבל שלו – אבל זו הסיבה שהוא מגיע לטיפול. אם המטפל לא עוזר למטופל לזהות את הדפוס בשלב מוקדם בטיפול – (מבלי לבקש ממנו לעשות דבר לגביו- רק כפיתוח מודעות) – הטיפול יהיה ברוב המקרים שחזור של אותו הדפוס והמטפל והמטופל יהיו שרויים בו, אז יעלו משפטים כמו: זה מורכב, הטיפול קשה, המטופל קשה ועוד.

שלב שני: זיהוי המחירים של הדפוס

שלב חשוב מאין כמותו – הרבה פעמים המטפלים חושבים שלהראות למטופל מחירים של הדפוס אשר פוגע בו הוא משהו שצריך להמנע ממנו. אבל המטופל לא מודע למחירים שהוא משלם, המטפלים חושבים שהוא כן ושהוא יודע כבר את מקור הסבל שלו ורק צריך לעזור לו להרגיש רגשות חיוביים אל מול הסבל, זה נכון אבל לא על ידי המשך היות המטופל עיוור למה שקורה לו. המטופל הוא האדם שצריך לדעת יותר מכל על מה שקורה לו ותפקיד המטפל הוא לוודא שהטיפול אכן מספק לו מידע חשוב זה. זו אמפתיה ברמה גבוהה מצד המטפל. במקום למנוע מהמטופל מידע בשם אמפתיה – למעשה המנעות מהאמת הרגשית של המטופל, לגלות ולהראות למטופל ביחד את האמת הרגשית שחלק ממנה היא המחירים הכבדים שהמטופל משלם באמצעות הסתמכות על דפוסי התקשרות אשר הוא זה עתה תיאר. כאשר המטפל מתאר זאת בבהירות – המטופלים מקבלים בהירות לגבי למה קורה להם מה שקורה להם, הדברים מסתדרים והערפול מוסר. חלק מהטענות נגד טיפול פסיכולוגי הן ערפול וחוסר בהירות ויש בכך אמת רבה. לכן כאשר המטפל עוזר למטופל לראות את האמת הרגשית וכיצד הדפוס פועל בחייו וככל הנראה כבר מהרגע הראשון עם המטפל ואת המחיר הגבוה שהוא משלם על כך – הוא עוזר למטופל להיות מודע למקור הסבל בחייו כשלב ראשוני בדרך לשינוי. חלק חשוב בשלב זה הוא אותנטיות – ספציפיות – אמפתיה לסבל של המטופל עקב השימוש המוגבר בדפוסים ועוד. כל העת על המטפל לשים לב האם המטופל פנוי לדבר על התכנים או לא עקב רגשות כלפיי המטפל, כל הפרעה לתקשורת בשלב זה חייבת לקבל התייחסות מיידית שכן היא תהווה מחסום לטיפול כבר בתחילתו. דוגמאות לכך: "השלכות שהמטפל שופט את המטופל" חרדה גבוהה מדי (פיזית בגוף – כמו כאבי בטן, מיגרנות, בחילות, ערפולים, סחרחורות) – אם המטפל לא שם לב לאלו – המטופל לא יהיה זמין לטיפול ויעזוב את הטיפול או גרוע מכך – יהיה בטיפול עם חרדה כרונית גבוהה. חרדה היא ביטוי פיזי בגוף ולא מה שהמטופל אומר או לא אומר, חשוב מאוד לפתח את היכולת לשים לב לזיהוי של חרדה גבוהה, זיהוי מוקדם של חרדה גבוהה בתחילת הטיפול יכול לעזור בצורה ניכרת לאחר שנים של חרדה כרונית שלא טופלה. מניסיון – מטופלים שמגיעים לטיפול אחרי ניסיונות טיפול רבים שלא צלחו מגיעים פעמים רבות עם חרדה לא מווסתת והגנות רגרסיביות אשר פועלות. יש לטפל בהגנות אלו והחרדה המופיעה איתם מייד כדי לעזור למטופלים לווסת את עצמם ולהתחיל לפתח מיקוד התבוננות פנימי.

שלב שלישי : הזמנה לעשות משהו אחר במקום הסתמכות על דפוס ההתקשרות הישן

אם המטפל רואה את הדפוס ושומר זאת לעצמו – הוא נמצא בתוך שחזור של מערכת יחסים בה הכח נמצא בידיו – במילים אחרות הוא משחזר את כח עמדת המטפל אל מול המטופל הלא מסוגל החלש והכנוע למטפל היודע. אם המטפל רואה את הדפוס משתף אותו עם המטופל והמטופל אינו רואה אותו – המטפל והמטופל לכודים בתוך הדפוס – הפתרון : לא להמשיך הלאה אלא לזהות את המקום בו אנו נמצאים – המטופל לא חייב לעשות שום דבר שהוא לא רוצה לעשות (למנוע שחזור) יכול להיות שהמטופל מתקשה לראות שיש בעיה כלשהי ולכן אין סיבה להמשיך בטיפול ללא שהמטופל רואה קושי מסוים שמהווה קושי עבורו בחייו ושהוא רוצה לעשות משהו לגביו. חשוב מאוד לא להמשיך הלאה אם המטופל לא רואה את הדפוס ולא רואה את המחירים שהוא משלם. איך נדע אם המטופל רואה את הדפוס ואת המחירים :

רגשות עולים – עצב על המחירים – צער.

ההתבוננות של המטופל מתגברת והוא עושה שימוש בביטויים טעונים רגשית – אני עם מסכה, אני יודע שאני עושה את זה.

המטופל אומר מפורשות שהוא לא רוצה להמשיך את מערכות היחסים עם הסתמכות על הדפוס כפי שהיא באה לידי ביטוי היום.

אז הטיפול עובר לשלב הבא – דאבנלו (מפתח הגישה) הבהיר כי המטופל חייב לראות את הדפוס ואת ההגנות כדי לעשות משהו לגביו כשלב ראשון בטיפול. זהו שלב שהרבה מאוד מטפלים מפספסים וחשוב להתמיד בו ולעשות עבודת עומק. אחת הסיבות שמטפלים נמנעים מלהתמקד בשלב זה היא שהם חושבים שהמטפלים לא יעמדו בלהביט בעיניים של המחירים שהם משלמים על ההגנות. יש בכך תפיסת עולם של מטופלים נטולי יכולת רגשית ונכים רגשית ושימור יחסי כוחות של המטפל השומר על מטופלים מהאמת מכל משמר. דאבנלו שם לב שמטפלים מתקשים מאוד להיות נוכחים רגשית בטיפול ולכן החל לטפל במטפלים עצמם כדי שיוכלו לעשות את העבודה הטיפולית הנדרשת עבור המטופלים. חשוב מאוד שהמטפל ישים לב שהוא לא תורם לשחזור דפוסים וכאשר הוא תורם להם שיוכל להיות נוכח רגשית כדי לעזור למטופל לראות אותם ולפנות נגדם.

ההזמנה לעשות משהו בריא כוללת הזמנה לרגשות – בשלב זה המטופל אמור להיות כבר עם רגשות אשר עולים בו כתוצאה מעבודת ההגנה – אם רגשות לא עולים אז דפוסי ההתקשרות עדיין פועלים והמטופל עדיין לא רואה סיבה טובה לפנות נגדם. כאשר ההגנות הובנו מחדש - חלק גדול מהעבודה הטיפולית כבר נעשה והסיכוי שהשחזור ימשיך קטן משמעותית.

העיקרון החשוב לזכור הוא : כאשר למטופלים יש סיבה טובה הם פועלים אל עבר המטרה שלהם, כאשר אין להם או שיש סיבה טובה לשמר דפוסים הם ישארו במקום. המטפל חייב לזהות עם המטופל את הסיבה שהדפוס נותר במקומו ואז לפעול בהתאם לשלבים. מטפלים אשר נוטים להזדהות עם הדפוסים של המטופלים יתר על המידה לא יאפשרו שינוי עומק. מטופלים חוזרים ואומרים : "המטפל מאוד נחמד אבל זה לא מספיק, המטפל מאוד אמפתי אבל זה לא עוזר. המטפל מאוד רגיש אבל אני עדיין לא מתקדם בטיפול. הסיבה היא שהשינוי לא נוצר כתוצאה מכמה שהמטפל חם, אנושי, מבין, תומך או לא משנה מה. המטפל לא יכול ליצור שינוי. רק המטופל יכול לגרום לשינוי, לכן הקשר הטיפולי נועד לא להיות עוד קשר בחיי המטופל אלא קשר מיוחד במינו אשר מטרת העל שלו היא :לעזור למטופל להתמודד עם מה שטרם התמודד עמו בעבר.

לעניות דעתי יש כשלים רבים בלימוד מקצוע הטיפול אשר הביאו לכמעט פשיטת רגל של התחום הטיפולי מבחינת האפשרות לעזור למטופלים לשנות את דפוסי ההתקשרות שלהם. מטפלים שמים יותר מדי משקל על הקשר בינם לבין המטופל, מרעיפים אהבה על מטופלים שלא יודעים מה לעשות איתה. במקום לעזור להם לראות את הקשיים שלהם ולעזור להם להתמודד באופן אמפתי ברור ובהיר עם הקשיים שלהם.

כדוגמא : מטופל נוטה להשליך על אנשים אחרים ועל המטפל דמות של שופט, כאשר יש שתיקות בטיפול הדמות של השופט הולכת וגדלה והחרדה של המטופל הולכת וגדלה. אם אין בהירות לגבי מה שקורה למטופל אלא מיקוד בתכנים שעולים כתוצאה מההשלכה, המטופל יהיה יותר ויותר מפוחד וטיפול ימשך לנצח ולא יעזור. אם המטפל עוזר למטופל לראות את המחשבות השיפוטיות ולפתח בוחן מציאות תקין עם אמפתיה רבה – הוא מאפשר למטופל לשהות זמן רב במציאות ללא שיפוטיות ולהתחיל לפתח חוויה רגשית אחרת.

נקודה נוספת: אם המטופל ברור לגמרי לגבי ההגנות שלו והדפוסים שלו ועדיין עושה אותם – זאת נקודה שלמטפלים רבים יש חולשה אליה – הם ממשיכים להזדהות עם ההגנות של המטופל שמודע לדפוסים שלו וממשיך לעשות אותם. גם כאשר המטופל אומר שהוא לא רוצה להמשיך לעשות את מה שהוא עושה באופן ברור המטפלים ממשיכים להקשיב שהוא לא יכול אם זה לא קורה, למה? מאחר ושלב זה בטיפול דורש מהמטפל להיות בנוח עם היכולת שלו להיות תקיף כלפי ההגנות של המטופל ביחד עם המטופל. אם המטפל לא מרגיש בנוח עם הרגשות המעורבים שלו – עם הכעס והאהבה ולא יכול להפגין אותם בטיפול, הוא ימנע מכך – כל המטופלים צריכים התערבויות אשר דורשות מהטפלים רמה גבוהה של הכלת הרגשות המעורבים שלהם. אם המטפל מתקשה לקחת אחריות על מעשיו – לתקן – להרגיש אשמה במובן הבריא של האשמה – (לא ענישה עצמית - עוד מושג שיש בלבול נוראי לגביו בעולם הטיפול) הוא עלול או להרגיש כעס על המטופלים ללא תיקון – כלומר להאשים את המטופלים, או שהוא ינטה להאשים את עצמו על כך שהטיפול לא מתקדם (ענישה עצמית). אם המטפל מחובר יותר לרגשות רכים אבל לא יכול לשאת כעס או ברמה נמוכה – הוא יזדהה עם ההגנות של המטופלים ויביע אמפתיה כלפי ההגנות – המטופלים יוכלו לקבל הטבה מהטיפול עד רמה מסוימת שכן אמפתיה כלפי ההגנות היא חלק אחד מיני חלקים רבים אשר תוארו כאן ובכלל בטיפול אך אינה מספיקה לשינוי לאורך זמן.

מרכיבים רבים מכילים את המשימה החשובה לטפל בדפוס המשתחזר ולא לאפשר לו להשתחזר. למטפל יש חלק מרכזי בכך אבל יש להכיר בכוחות המוגבלים שלו גם כאן.

אופן העבודה הוא מורכב אבל הניסיון הכנה כאן הוא לפרוט אותו לגורמים ולהציע דרכי פעולה, התערבויות והתמודדות.

להמשך למידה או טיפול אפקטיבי - כנה - בגובה העיניים אל עבר שינוי הנכם מוזנים ליצור קשר.