סיכום יום ראשון לסמינר קרבה רגשית בטיפול עם ד"ר פטרישה קוגלין
140 מטפלים מכל רחבי העולם נפגשו ליום הראשון מבין שניים של סמינר קרבה רגשית בטיפול עם ד"ר פטרישה קוגלין.
הייחודיות בסמינר זה הוא שיש פער של שבוע בין מפגש למפגש המאפשר התבוננות, עיבוד, והתארגנות מחדש לקראת יום הלמידה השני, אני מקווה שסיכום קצר זה יסייע בכך.
ד"ר קוגלין היא מטפלת ומורה בחסד בטיפול istdp - טיפול דינמי חוויתי אינטנסיבי קצר מועד, הסיבה שאני חושב שלד"ר קוגלין יש כל כך הרבה מה להציע לקהילת המטפלים הישראלית ובכלל באה לידי ביטוי במספר דרכים ביום הראשון של הסמינר.
ראשית, ד"ר קוגלין נוקטת מייד עמדה ברורה מאוד עם הצד הבריא של המטופל. נקיטת עמדה זו של המטפלת באופן כנה ואקטיבי, היא לעניות דעתי משמעות האהבה בטיפול ואולי בחייים בכלל. יותר מדי ניתן דגש על פתולוגיה בעולם הטיפולי ומטפלים מוצאים את עצמם חסרי אונים מול פתולוגיות מטופלים ובעיותיהם. על מנת לנקוט עמדה ברורה לצד החלקים הבריאים של המטופל נדרשת הבנה עמוקה כיצד לעשות זאת. ד"ר קוגלין שמה את הבחירה בידי המטופלים, היא מבהירה שוב ושוב את הקונפליקט אשר המטופל מתמודד איתו (כבר בתוך מספר דקות בתוך הטיפול) ועובדת עם קונפליקט זה אל מול המטרה אשר המטופל רוצה עבור עצמו. אפשרות הבחירה למטופלים על חייהם היא העצמה ואהבה בפני עצמה, בכל פעם שד"ר קוגלין מאפשרת למטופלים לבחור - היא אוהבת אותם מרגע לרגע, ניתן היה לראות כך בשני המקרים אשר הוצגו, כיצד הברית הטיפולית מתחזקת לא על ידי יחס חם ואמפתי בלבד, אלא על ידי נקיטת עמדה ברורה ומכילה עם הצד הבריא. ד"ר קוגלין פועלת כל העת ליצור עם המטופל ברית טיפולית מודעת ולא מודעת (כח הריפוי של המטופל). במקום שהקונפליקט יההי בין המטפל למטופל (כולנו חווינו זאת), ד"ר קוגלין עוזרת למטופלים לשא את הקונפליקט ולבחור בעצמם.
שנית, ד"ר קוגלין מאוד אקטיבית כפי שהיה ניתן לראות מחד ומאידך, לא ממהרת. יותר מדי פעמים בטיפול יש דגש רב מדי על פריצות דרך לרגשות או קתרזיס סביב לחוות ולהרגיש את הרגשות. אבל כאשר מטופלים עושים שימוש בדפוסי הגנות אשר נועדו להרחיק את המטפלת ואנשים אחרים מעולמם הרגשי, טיפול לא יכול לעבוד ועלינו להסיר מחסומים אלו. דאבנלו כינה זאת "הגנות טקטיות" אשר נועדו להרחיק אנשים באופן מילולי ולא מילולי, וכל עוד הגנות אלו פועלות הרי שלא ניתן להתקרב אל המטופל, הוא לא יכול להתקרב אל עצמו ונותר בודד, כפי שהיה ניתן לראות עם המטופלת בת ה66 אשר הייתה בעשרות שנים של טיפול וכפי שניתן היה לראות עם המטופל אשר נהג להקטין את עצמו ולבטל את עצמו : "קיבלתי יותר ב17 דקות טיפול איתך מאשר במשך עשרות שנים של טיפולים אחרים".
ד"ר קוגלין יסודית בעבודת ההגנה שלה (כמתואר בפרקים המתורגמים אשר נשלחו), מטופלים לא רואים את ההגנות שלהם, במיוחד כאשר הן כל כך דבוקות אליהם (הגנות סנטוניות), במקרים אשר הוצגו ד"ר קוגלין עוזרת למטופלים לראות כיצד ההגנות יוצרות את הסבל שלהם ומאפשרת להם לבחור אחרת, אוהבת אותם מרגע לרגע, באמצעות טון הדיבור, הקצב, העמידה הבלתי מתפשרת עבור בריאות המטופל, ההבנה שהם סובלים והאפשרות לבחור אחרת, דרך עבודת הגנה יסודית : 1)זיהוי ההגנה, 2) הבהרת המחיר, 3) הזמנה לפנות לעבר המטרה הבריאה: "את רוצה להיפתח כאן איתי? כן אבל... (ידיים בתנועת הדיפה... - מסמנת את הקונפליקט.)
ההגנות של המטופלים אינם בעיה של המטפלת, המטפלת עוזרת למטופלים מרגע לרגע לבחור אל עבר החלמה. טיפול נותר תקוע כאשר אין אפשרויות להחלים, לא בגלל המטופלים, לכן עבודתה של ד"ר קוגלין כל כך חשובה, היא מציעה החלמה בכל רגע בטיפול, במקום סבל, הגנות וחרדה גבוהה, החלמה מרגע לרגע. זו הסיבה שהטיפול יכול להיות קצר ואפקטיבי בISTDP. התפקיד של המטפל הוא להבין למה המטופל מתנהג באופן שהוא מתנהג? לרוב על מנת לשמור על אנשים אחרים מעולמו הפנימי אבל כאשר הוא נותר בודד וסובל בשם אהבה זו. הבנת המטופלים פותחת את הפתח אל עבר מטרה חיובית משמעותית בטיפול.
בהמשך לנקודה השנייה, רגשות הן לא העיקר. ניתן היה לראות כיצד ד"ר קוגלין עוזרת למטופלים להשיג את מטרותיהם בטיפול. כאשר המטופל רואה את ההגנות שלו ניתן לעזור לו להשיג את המטרה שלו, כאשר המטופל לא רואה את ההגנות והמטפל מזמין לרגשות, זה לא טיפול מאחר וטיפול יכול להתנהל רק בהתאם למה שהמטופל רואה ויכול לעשות ולא בהתאם למה שהמטפל חושב שצריך להיות. בנוסף, הצהרת מטרה חיובית לעבוד כלפיה משחררת גם היא את המטופל מדפוסי ההגנות ההרסניים ונותנת סיבה לעבוד בטיפול - מי מאתנו ירצה להשקיע ולעבוד כאשר אין לו מטרה חיובית? המטרה החיובית של המטופל חשובה למטפל לא פחות מאשר למטופל, מטפלים נוטים להישחק ולהתייאש כאשר הטיפול תקוע ללא מטרה חיובית לעבוד כלפיה. מחקרים מראים שמטפלים נהיים פחות אפקטיביים עם הזמן! וכאשר אין מטרה חיובית לעבוד כלפיה מטפלים נשחקים ביחד עם המטופלים. ניתן יהי לראות את החיות של ד"ר קוגלין - כח ריפוי ואהבה.
ד"ר קוגלין עובדת עם רגשות כאמצעי להשגת מטרות המטופלים ולא כמטרה בפני עצמה - מתוך חשיבה קלינית על התפקיד של כל רגש ורגש. עם המטופל אשר ביטל את עצמו - תפקיד הכעס - לאפשר לו להרגיש בטחון ואסרטיביות - לכן ד"ר קוגלין "קפצה" על ההזדמנות אשר המטופל נתן לה כאשר סיפר על מקרה שהרגיש את הכעס שלו והתמקדה שם - באפשרות שלו להחלים, ניתן היה בקלות להמשיך לשמוע את הפתולוגיה של מטופל זה במקום להקשיב לו באמת - הוא חווה כעס אבל באופן הרסני ולעזור לו להרגיש את הכעס באופן בונה ומחזק (התפקיד הבריא של הכעס. עם המטופלת בת ה-66 ד"ר קוגלין דיברה על התפקיד של רגש האשמה - לתקן ולאהוב, המטופלת הייתה מושקעת בטיפול בעבודת תיקון עמוקה כלפי דמויות ההתקשרות וחוותה חוויה רגשית מתקנת באמצעות כך. "מטופלים לא זקוקים להסברים שלנו אלא לחוויה רגשית מתקנת" (פון רייך).
שלישית וכסיכום, ד"ר קוגלין שואלת את המטופלים כל העת - "לשאול ולא להגיד" ומאפשרת להם להיות הכח המניע בחייהם, מטופלים מגיעים אלינו לרוב עם קושי לקבל החלטות בחייהם ולמצות את הפוטנציאל בהם. ד"ר קוגלין מאפשרת למטופלים, לעיתים לראשונה בחייהם למצות את הפוטנציאל הטמון בהם - דאבנלו דיבר על לעבוד עם המטופל ברמה הגבוהה ביותר שלו (חרדה בשרירים הרצוניים) - עם אנרגיה אשר המטופל יכול עבוד עמה, יותר מדי פעמים מטופלים מגיעים לטיפול ועובדים או מתחת או מעל ליכולתיהם. ד"ר קוגלין אוספת מידע מהרגע הראשון בטיפול על מנת להעריך מרגע לרגע מי יושב מולה ומה יכולתיו. מטפלים נוטים יותר מדי פעמים להחליט עבור מטופלים מחשש לשלומם כי הם לא מסוגלים לשאת את עולמם הפנימי. בistdp אנו בודקים עם המטופל בחדר, נוקטים גישה מדעית עם כל מטופל ומטופל על מנת לאפשר לו / לה לעבוד ברמה הגבוהה ביותר שלהם בחדר הטיפולים ובחייהם.
נקודה אחרונה היא יכולת ההוראה של ד"ר קולגין. היא לא מרצה אלא מורה לחיים. היא מעצימה את תלמידיה (אני ביניהם), לחשוב באופן עצמאי ולגדול כפי שהיא מעצימה את מטופליה. הלמידה היא חוויתית דרך השתתפות פעילה ולא על ידי הקשבה פסיבית. מחקרים מראים שאנו לומדים באופן הטוב ביותר כאשר אנו פעילים, אקטיביים והופכים את המידע לשלנו, אז עולמנו הפנימי יכול להיפתח כלפי עצמנו וכלפי המטופלים שלנו ובחיינו בכלל.
תודה גדולה לכל המשתתפים בסמינר, על כל התגובות, הפידבקים, המחויבות שלכם ועל העזרה שלכם לכל המטופלים. אני מקווה שסיכום קצר זה עוזר להמשך הלמידה ובקרוב נתראה ביום השני של הסמינר, בו נתחיל עם "התנגדות חזיתית עם ההגנות" שם מפחיד מדי - מדובר בשיקוף המציאות למטופל כאשר הוא ממשיך להאחז בהגנותיו ושוב העברת האחריות למטופל לקחת בחירה בריאה עבור עצמו.
נתראה ב- 13 בדצמבר - מטפלים אשר מעוניינים להצטרף ליום השני יכולים לעשות זאת. 23:00 - 16:00
Comments