חשיבות מבנה הפגישה הטיפולית כתנאי הכרחי לשינוי

דאבנלו פיתח את הרצף הדינמי המרכזי אשר כולל סט של עקרונות, טכניקות, חשיבה על ההליך הטיפולי וזאת על מנת לאפשר למטופלים מבנה ברור לעשות בו שינוי. מטופל מגיע לטיפול ופעמים רבות מדובר בשיחה על ארועי השבוע ועל ארועים אשר יכולים להיות רלוונטיים או לא רלונטיים, אולם הדבר אשר חשוב מאוד לשים לב אליו הוא האם המטפל ממלא את תפקידו כאחראי על התהליך בפגישה ואחראי על כך שהקשר בטיפול הוא אל עבר בריאות והחלמה ולא נשאר ברמה כללית.

מדובר על התמקדות אשר אינה מוכרת מספיק בעולם הטיפול. ומדובר על הערכה פסיכודאגנוסטית המבוססת על :

דברי המטופל - תוכן הדברים.

סימנים לא מודעים - חרדה לא מודעת בגוף, הגנות לא מודעות.

הערכה של האופן בו המטופל מתנהג אתנו, האם אל עבר קרבה וטיפול עבורו או בריחוק, חרדה ועוד.

והערכה מרגע לרגע של תגובות המטופל להתערבויות המטפלת.

הדבר הראשון והחשוב ביותר לבחון הוא האם יש מחסומים לבצע טיפול (אלן אבאס), אחד המחסומים העיקריים לטיפול הוא העדר בעיה פנימית, העדר מיקוד פנימי, או שמטופלים לא רואים שיש בעיה כלשהי, או שהם מדברים על כך שהבעיה היא של אנשים אחרים ולא שלהם או שבמקרים רבים אין להם בהירות לגבי מה לעשות בטיפול כדי לעבוד על הקשיים הפנימיים שלהם.

תנאי ראשון לעבודה טיפולית ויצירת שינוי הוא ביסוס בעיה פנימית שהמטופל ורק הוא רוצה לעבוד עליה. התפקיד של המטפל הוא לעזור למטופל להבין באופן ברור מהי אותה בעיה פנימית ולקבל את רשותו לקיים טיפול. ללא שהמטופל רואה שיש בעיה לטפל בה וללא הבעת רצונו לעשות משהו לגביה , אין למטפל זכות לקיים טיפול.

דוגמא להמחשה:

מטופלת: היה לי שבוע מאוד קשה, אני לא יודעת מה אפשר לעשות לגבי מערכת היחסים עם בעלי.

מטפלת: האם תרצי שנסתכל מה קרה השבוע במערכת היחסים עם בעלך יחד?

מטופלת: הוא פשוט לא עושה שום דבר כמו שאני רוצה, הכל סובב סביבו.

מטפלת: ואיך זה מהווה קושי עבורך?

מטופלת: חברות שלי אומרות לי שאני צריכה לעזוב אותו, פשוט אני כל כך עייפה.

מטפלת: זה מה שחברות שלך אומרות, אבל מה לגבייך, איך מערכת היחסים איתו מהווה קושי עבורך?

מטופלת: אני כבר לא יודעת, אני כבר לא יודעת כלום.

מטפלת: דבר אחד שאת מתארת זה מה שהוא עושה והוא מתרכז בעצמו ואת מה שחברות שלך אומרות שאת צריכה לעשות, אבל כאן אנחנו נפגשים כדי לעזור לך ונוכל לעשות זאת לפי הקשיים שלך ולא של אנשים אחרים, את מבינה למה אני מתכוונת בכך?

מטופלת: כן, אבל אני כבר התייאשתי, אין לי כוחות יותר. (מתחילה לבכות)

מטפלת: אני מבינה, אז הדמעות האלו באות מאיזה קושי בחייך? מה הקושי שאת חווה בעצמך, הקשיים שלך בחייך שמביאים את הדמעות הללו?

מטופלת: אני כבר לא יודעת מה אני רוצה, אני לא יודעת. (דמעות של ייאוש להבדיל מצער כנה וחומל כלפיה)

מטפלת: האם זהו קושי עבורך, שאת לא חושבת על עצמך, לא בודקת עם עצמך ומסתמכת על אחרים? (הזמנה למיקוד פנימי)

מטופלת: כן, כל הזמן, אני כבר לא יודעת מה לעשות.

מטפלת: איך זה שאת מסתמכת על אחרים ואז לא יודעת מה לעשות מהווה קושי עבורך? (עזרה למטופלת לראות את עצמה ואת הקשיים שלה כתנאי ראשון על מנת להציע התערבויות טילופל בכך, לא ניתן לטפל במה שהמטופלת לא רואה).

מטופלת: מה זאת אומרת, אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, אין לי חשק לשום דבר, אני לא יכולה לקבל דברים שאני רוצה (מתחילה להצהיר על בעיה עבורה)

מטפלת: אז את לא יכולה לקבל דברים שאת רוצה כאשר את לא שמה לב לעצמך, אז השאלה כאן: האם את רוצה לשים לב לעצמך כאן כדי לשנות את זה?

מטופלת: כן בטח (נאמר באופן לא מעורב ומעיד על ריצוי) (כן אשר משמעותו היא לא) המטפלת מגיבה למסר הלא מילולי - אני אמשיך להתעלם מעצמי וליצור מערכת יחסים של שליטה, מה שיעורר הרבה כעס אצל המטפלת ולא יאפשר הליך טיפולי אם המטפלת לא תופסת זאת בזמן ועוזרת למטופלת ולעצמה לעבוד יחד).

מטפלת: אבל הנה העניין, איך זה עובד כאן איתי עכשיו שאת לא שמה לב לעצמך, כי כל עוד זה כאן איתי אז בעצמם הפגישה כאן תהיה עוד מקום שאת לא שמה לב לעצמך לא? (שימוש באן ועכשיו להבהיר את ההליך הטיפולי, חזרה ושחזור יקבעו את הסבל לעומת אפשרויות של רצון שלה לשים לב לעצמה, אם המטפלת לא ערב למה שמתרחש היא באופן לא מודע מתעלמת מהמטופלת כפי שהמטופלת חווה בחייה).

מטופלת: אני באה לכאן לקבל עזרה, זה המקום שאני מגיעה אליו כדי לקבל עזרה. (הרבה פעמים יש בלבול בכך: מטופלים מגיעים עם הדפוס ההרסני וממשיכים להתנהג באופן הרסני , מפקידים אותו בידי המטפל, אבל זה לא מאפשר שינוי אלא ביסוס הסבל, תנאי ראשוני: יצירת מיקוד ורצון של המטופלת להיות בטיפול במקום להפקיד את עצמה בידי אחרים).

מטפלת: כמובן, אבל לקבל עזרה כאשר את לא שמה לב לעצמך יוביל את התהליך למייאש עבורך לא? כי לא תוכלי לקבל את מה שאת רוצה (חזרה על דברי המטופלת) ואז כל הלופ הזה ימשיך לא? (שימוש בשאלות קצרות אשר מאפשרות למטופלת להתבונן על הדפוס שהיא מחזיקה בו שנים רבות כדי שתוכל לבחור מה לעשות לגביו).

מטופלת: כן, לא חשבתי על זה אף פעם, זה נכון (עלייה במודעות לגבי הדפוסים אשר גורמים לסבל)

מטפלת: עכשיו שאת חושבת על זה, האם תרצי שנעבוד יחד כאן ליצור כאן את המקום לתשומת לב אלייך במקום התעלמות ממך?

מטופלת: כן, אני רוצה בכך מאוד (מזדקפת בכסא ונראית מעורבת)

מטפלת: אז מה תהיה דוגמא להתעלמות ממך כדי שנוכל לעבוד עליה יחד? (עכשיו אפשר להתחיל לעבוד ביחד וכמובן להמשיך להחזיק ביחד את המיקוד הפנימי)

אך ורק כאשר המטופלת רואה בעיה פנימית לעבוד עליה בטיפול, הטיפול יכול להתחיל. לכן חשוב מאוד להבנות את הפגישה כך שתהיה ממקודת בבעיה הפנימית של המטופלת ובראייה מזווית מבטה של המטופלת לגבי הקשיים הפנימיים שהיא חווה. כל מיקוד חיצוני אחר לא יאפשר להתחיל עבודה משמעותית. מצד שני, ביסוס מיקוד פנימי הוא תנאי הכרחי ליצירת ברית עבודה טיפולית. כמובן שכדי לבסס מיקוד פנימי וברית עבודה טיפולית המטפלת צריכה להיות חדת עין ולא להכנס לנעלי דמויות אחרות אשר התעלמו מהמטופלת ואשר יצרו מערכת יחסים של שליטה וכניעה. כמובן כי בכל מקרה עלינו להעריך בתחילת הטיפול עם מה המטופל מגיע לטיפול ואלו כוחות פועלים במערכת היחסים אתנו. אם המטפלת מתעלמת ממה שהמטופלת אומרת ומראה כבר מתחילת הטיפול הרי שדפוסי התקשרות אלו ישתחזרו פגישה אחר פגישה. לכן הכרחי כי המטפלת תבצע הערכה ברורה ביחד עם המטופלת על קשייה הפנימיים כדי ליצור ברית יחד. ההנחה שקיימת בעולם הטיפול כי ברית טיפולית היא מעין תחושה טובה ונוחה בין שני אנשים אשר לוקחת זמן היא הנחה אשר מותירה מטופלים ללא קבלת עזרה שהם זקוקים לה מהרגע הראשון שהם מגיעים לחדר הטיפולים. מצד שני, הערכה זהירה וברורה כפי שהודגמה מאפשרת את אותו יצירת קשר אשר מאפשר למטופלת גם תיקון רגשי וחוויה מתקנת לעומת מה שהכירה עד היום וגם מבסס את הקשר הטיפולי אשר ממוקד במטופלת עצמה ולא בגורמים חיצוניים.

נקודה חשובה: מטופלים פעמים רבים מתביישים בבעיות שלהם ועלינו להיות ערים לכך. אפשר לעזור למטופלים באמירה הבאה :

אז אתה מתמודד עם הבעיה הזאת כבר הרבה שנים אבל האם יש שיפוט שיש לך את הבעיה הזו? כי מנסיוני זה יכול לקרות, אבל אז אתה גם סובל מהבעיה הזו וגם לא יכול לקבל עזרה... זה יהיה ממש חבל ולא הוגן להלקות את עצמך על זה שיש לך בעיה, אתה מבין למה אני מתכוון?

התערבות זו היא חשובה מאוד, ומאפשרת הרבה עידוד ויוצרת מרחב בטוח למטופלים להיפתח. כמובן שיש לשים לב לתגובות המטופלים כמו תמיד אבל מניסיוני היא עוזרת במקרים רבים למטופלים להרגיש שיש להם מקום אמיתי להיפתח וגם מביאה תכנים נוספים שחשובים מאוד להבנת המטופל ומחזקים את האמון וגם את התקווה לגבי התהליך.

אני מקווה שהדברים עוזרים וכמו תמיד מהווים קרקע והמשך לדיונים נוספים על מנת להיות כל פעם קצת יותר טובים ועוזרים בעבודה שלנו.