הבנת המושג חוויה רגשית מתקנת

פטרישה קוגלין מטפלת, מדריכה וסופרת בגישת ISTDP - מדברת רבות על יצירת חוויה רגשית מתקנת בטיפול ומרחיבה על כך בספרה החדש והמצוין אשר יצא לאחרונה.

בחודש מרץ ובחודש מאי יהיה לי הענג לארח את פטרישה בשני מפגשים בהם נוכל להמשיך ללמוד ממנה על האפשרויות ליצירת חוויה חשובה זו בטיפול.

הנה קטע מתוך פרק 5 בספרה החדש אשר עוסק בנושא חשוב זה, מוזמנים להצטרף למפגשים עם פטרישה בחודשים מרץ ומאי :

"בחוגים אנליטיים, הנטייה הייתה להדגיש את החזרתיות של הקונפליקט הישן במערכת יחסי ההעברה, הדגשת הדמיון בין השניים. להבדיל, המשמעות הטיפולית בהבדל בין שתי מערכות היחסים לא נבחנה מספיק. אלכסנדר ופרנץ גילו כי הבדל זה היה זה אשר סיפק ערך טיפולי. הם הדגישו כי הבדל זה איפשר למטופל הזדמנות לעמוד שוב, תחת נסיבות טובות בהרבה, מול רגשות אשר קודם לכן נחוו כבלתי נסבלים או לא מקובלים.

בנוסף למיקוד שלהם בחוויה הרגשית המתקנת, אלכסנדר ופרנץ, נטשו את הגישה האנליטית למיקוד חופשי צף מרגע לרגע אשר היה מקובל באותה העת. במקום, הם הדגישו את הערך של "תכנון תוכנית טיפול המבוססת על הערכה דינמית של אישיות המטופל והבעיות הממשיות אשר עליו לפתור ובנסיבות חייו הנוכחיות" המחקר שלהם מצא שתובנה היא התוצאה, ולא הגורם, להתקדמות טיפולית. הם הרגישו כי הליך טיפולי חייב לכלול התערבויות המתוכננות לעזור למטופלים : (1) לנטוש הגנות; (לחוות ישירות ולבטא רגשות מעורריחרדה; (2) לפתח תובנה על הקונפליקטים הרגשיים שלהם, (3) להטמיע את הזכרונות הלא מודעים המקושרים לקונפליקטים אלו: ו – (4) מעל לכל, לחוות חוויה רגשית מתקנת אשר הכרחית כדי לשנות את דפוסי ההתקשרות הישנים" הם ראו במטפל כמסייע ולא כמרפא. "כשם שריפוי פצע הוא תפקוד טבעי של הגוף, כך גם שילוב תובנה חדשה הוא תפקוד טבעי של האגו". יחד עם זאת, כישורים וגמישות מצד המטפל נחשבו הכרחיים בסיוע חוויה זו עבור כל מטופל.

רבים אחרים אישרו ממצאים מוקדמים אלו. פרידה פון רייכמן הצהירה כי המטופל זקוק לחוויה, לא להסבר. אריאטי הדגיש את חשיבות חווית מערכת היחסים אשר לא הייתה זמינה למטופל עם דמויות התקשרות קודמות, הוא הציע כי חוויה חדשה זו היא תנאי מקדים להצלחה בטיפול וכח לשינוי בעצמו.

חשוב מאוד לשים לב כי רוב הקלינאים היו נחושים לגבי העובדה כי אין זה אפשרי להיות הורים למטופלים, או לפצות על מה שהמטופל לא קיבל בילדותו. במקום, על ידי מה שווינקוט כינה "אווירה מסייעת" או אמפתיה והתכווננות, המטפל עוזר למטופלת להתמודד עם מציאות חייה, כמו גם הרגשות האמיתיים שלה לגביה. באופן דומה, מאלן הדגיש כי לא ניתן לשנות את העבר. המטפל עוזר "לתקן" במובן שהוא מוכן להתמודד עם כל הכשלונות והאובדנים בחיי המטופל, על מנת לעזור לו לשאת את אותם רגשות לגביהם (כולל אלו אשר נחווים עם המטפל בעצמו).

מאלן עבד עם באלינט, אשר הדגיש את חשיבות הפיכת המטופל לכזה שלוקח אחריות. במילים אחרות, המטפל חייב להציע למטופל מערכת יחסים אשר שונה מהציפיות שלו. הוא מצא כי הפתעה זו נוטה לעורר רגשות עמוקים במטופל ולקדם שינוי מהיר. הדבר נמצא בהלימה עם פרויד "אנו מרגישים בניגודיות, לא במצב הדברים עצמם."

גיל והופמן הבינו גם הם את חשיבות ההזמנה לחוויה רגשית מתקנת, אשר כוללת את הבחינה הישירה של רגשות המתעוררים ביחסי ההעברה. החופש לחוות רגשות ותפיסות אלו מהם המטופלים נמנעו היא מתקנת כשלעצמה. שנית, הבעה ושיתוף רגשות ומשאלות חבויים אלו למטפל היא עוד הזדמנות לשינוי וחוויה רגשית מתקנת. על מנת לתמוך בתהליך זה, הכרחי שהמטפל יתנהג באופן שונה מדמויות מוקדמות. בנוסף לחוויה רגשית מתקנת העיבוד הישיר של הרגשות המתעוררים במצבים אלו נחשב קריטי בביסוס הליך השינוי. הליך זה חייב לכלול רגשות אשר דומים לאלו מהעבר, כמו גם רגשות חדשים וסותרים את הרגשות אשר התעוררו בעבר על ידי דרכים שונות בהם המטפל מגיב למטופל אשר מתחיל להעז לבטא את עצמו בחופשיות.

וייס והקולגות שלו טענו כי המטופלים שלנו הם בעלי מוטיבציה גבוהה, גם אם לא מודעת, והם מביאים לידי ביטוי את האמונות הלא תפקודיות שלהם עם המטפל, בתקווה שהם ישתנו. במילים אחרות, הם הדגישו כי מטופלים מגיעים לרוב לטיפול רוצים להשתפר ומקווים לחוויה רגשית מתקנת עם המטפל. פסיכותרפיה טובה היא מקום בו זה יכול לקרות באופן בטוח. למרבה הצער, ישנם מקרים בהם דפוסים פתולוגיים מהעבר משוחזרים בטיפול. במקרים אלו, מטופלים עוזבים או מצבם מחמיר (כמו במקרה של הכומר שהמקרה שלו תואר בספר זה).

בעוד דאבנלו לא עשה שימוש במושג "חוויה רגשית מתקנת" כאשר מתבוננים בעבודה שלו, אלו אשר מעמיקים בה רואים הליך זה בברור. בשנות ה70 המאוחרות, כחלק מאוגדן טיפול דינמי קצר מועד, הכללו את מאלן, אמן, סיפנוס ודאבנלו, כמו גם אחרים. שני ספרים פורסמו. לאחר מכן, כמעט בכל מאמר שפורסם, המגיבים ציינו את החוויה הרגשית המתקנת שדאבנלו הצליח לסייע למטופלים לחוות. זה כולל את הנוכחות העקבית שלו בעידוד מבט פתוח וכנה ברגשות האמיתיים של המטופלים כלפי דמויות מהעבר ובחיים הנוכחיים, כמו גם אלו אשר מתעוררים ביחסי ההעברה.

לאחר צפייה בעבודתו של דאבנלו, מאמור כתב מאמר בו הוא סקר את הרעיון של חוויה רגשית מתקנת. בעוד אלכסנדר ופראנץ חוו ביקורת על כך שעשו מניפולציה ביחסי ההעברה, מאמור הציע כי זו אי הבנה גדולה של המושג. במקום, הוא הציע כי טיפול יהיה בעל ערך מתקן כאשר תגובות המטפל באופן מתחשב מבוססות על הערכה פסיכודינמית מדויקת של הגורמים התורמים להתפתחות ושימור נוירוזת המטופל. ככל והבנת המטפל את המטופל מדויקת יותר, כך הוא יוכל יותר ויותר לזהות את מופע הקונפליקט הישן ביחסי ההעברה ולהיות בעמדה לסייע לתגובה חדשה ומתקנת (במקום לחזור על דפוס ישן והרסני). במקום פשוט להדגיש את הדימיון בין יחסי ההעברה לבין מערכת היחסים מהעבר או לקחת חלק בשחזור דפוסים הרסניים מהעבר בהווה, המטפל מתמקד על האפשרות להגיב באופן שונה. זה כולל לרוב לעזור למטופלים להתמודד עם רגשות אשר עולים כלפי המטפל באופן כנה וישיר, כמו גם בהגנות כנגד רגשות אלו המסיטות את מערכת היחסים הטיפולית ממטרתה."