• Yuval Alon

מצב נפשי - חרדה - התבוננות נוספת

בימים אלו עלתה לשידור בכאן 11 תוכנית חשובה מאין כמותה העוסקת במצבים נפשיים שונים אשר כל אחד מאתנו מכיר ברמה כזו או אחרת או יכיר במהלך חייו.

כל הכבוד ליוצרי הסדרה, הערכה אדירה לאנשים האמיצים והיקרים אשר הסכימו להביא את סיפורם האישי על מנת להביא את השיח הנפשי והתמודדות איתו אל הפתוח ואל הגלוי לשיח הציבורי.


המסר העיקרי אשר עבר והוא כה חשוב:


אין במה להתבייש, לכל מה שאנו עוברים יש מקום, וכולנו חווים חוויות דומות כל אחד בדרכו ובדרכה אבל החוויה האנושית של פחד, קשיים, חרדה, דיכאון, התמודדויות עם אתגרי החיים הן משותפות לכולנו ואכן יש בושה גדולה לשתף ולחלוק בקשיים.


יחד עם זאת, מנקודת מבט טיפולית / חברתית / מקצועית עם הצפייה בתוכנית עלו דברים נוספים אשר ברצוני לשתף ואעלה לאחר כל פרק אשר ישודר על מנת לאפשר התבוננות ואפשרויות נוספות להבנה / טיפול / חשיבה לכל נושא.


בפרק על חרדה הצופים לא זכו לשמוע את ההיבט המרכזי והחשוב ביותר לטיפול בחרדה :


להרגיש את הרגשות אשר החרדה מעוררת על מנת להפחית את החרדה, חרדה יורדת כאשר הרגשות אשר אשר נחוו כמסוכנים מורגשים באופן מלא בגוף ומרגישים טוב ללא מתח ולחץ.


קיים קשר ישיר בין הדחקת רגשות לבין חרדה ולבין דפוסים והגנות אשר מנציחים את החרדה.


על מנת להבין היטב את מושג החרדה : מתוך יצירת מרחב בטוח במשותף (מתורגם לעברית בימים אלו על ידי יובל אלון, מחבר: ג'ון פרדריקסון)


חרדה היא מונח אשר נעשה בו שימוש רב ועדיין כמעט תמיד אינו מובן אוניברסאלית. פחד מתייחס לתגובה שלנו מפני אובייקט, איום חיצוני ((A. Freud 1936: מכונית סוטה לתוך הנתיב שלך, והרגל דוחפת את דוושת הבלמים. ליבך פועם וידייך רועדות. חרדה מתייחסת לתגובה שלנו לאיום סובייקטיבי פנימי: רגש מפחיד אותנו ((A. Freud 1936. אבל מדוע שרגש יעורר חרדה?ילדים רבים למדו שהרגשות שלהם מעוררים חרדה ופחד בהוריהם (Bowlby 1969). או אז ילדים מפחדים מההורה המפוחד או המפחיד, מפחדים מאובדן מערכת יחסים לה הם זקוקים על מנת לשרוד ((Bowlby 1969, 1973, 1980; Main and Solomon 1990. כתוצאה מכך, הם מנסים להחביא את רגשותיהם על מנת להפחית את חרדת דמות ההתקשרות ועל מנת להחזיר בטחון אל הקשר הלא בטוח שלהם ((Sullivan 1953b. באמצעות חוויות חוזרות ונשנות, קישור זה בין רגשות וסכנה הופך מותנה, מזהם כל הזמנה לאהבה. חרדה היא התגובה שלנו לרגשות אשר עולים בנו אשר איימו להכחיד את ביטחון מערכות היחסים הראשונות שלנו. ההורים או דמויות התקשרות אחרות כבר אינם נוכחים. אבל חרדה עולה כאשר רגשות מסוכנים אלו עולים: "אהבה היא מסוכנת. עצור!"לחרדה יש תפקיד מסוים. היא מאותת כי רגשות ודחפים אשר עולים ברגע הנוכחי עלולים להכחיד את מערכת היחסים (Freud 1926/1961b; A. Freud 1936). פחד "מושרה על ידי איום מהרס, פיזית, ו – חרדה . . . על ידי תפיסת האיום להרס פסיכולוגי של העצמי . . .[לכן,] כל חרדה היא בסופו של דבר בעלת מקור בינאישי" ((Cooper and Guynn 2006, 103.על מנת לשרוד, בעלי חיים חייבים להימנע מטורפים; ילדים חייבים להימנע מאיבוד מערכות יחסים. כל רגש אשר מעורר חרדה בהורה מציב את בטחון הילד בסכנה (F. Evans (1996; Sullivan 1953a, 1953b). לכן, הילד לומד להסתיר רגשות, תשוקות, ודחפים אשר גורמים להורים חרדה. כך חרדה הופכת לסימן: "הרגש הזה, מחשבה, או דחף הוא מסוכן."על מנת להיאחז באהבת הוריו, הילד מאמץ את הגנותיהם (Geleerd 1965). הוא חייב לחקות את הרגליהם הנוירוטיים על מנת להיות חלק מהקהילה האנושית. אם הוא אינו יכול לסמוך על הוריו שיאהבו אותו, הוא חייב להשתמש בהגנותיהם לכסות את אשר אינם יכולים לאהוב בו. את מה שהם שונאים, הוא מסתיר. והדרכים בהם הוא מסתיר, ההגנות שלו, הופכים אותו לפחות מודע לרגשות הגורמים לחרדה-רגשות אותם אינו רואה, אינו יכול לשתף כך שהוריו יכולים לטפל במה שנותר. אבל הגנות מנעו ממנו מודעות לחייו הפנימיים, הותירו אותו עיוור פיזית להווייתו.לא כל הרגשות או חווית טראומטיות יגרמו לחרדה בעתיד. הנושא המכריע הוא האם יש לנו אדם אהוב עמו אנחנו יכולים לשאת ולשתף את רגשותינו. כאשר הילד אינו יכול לסמוך על דמויות ההתקשרות לוויסות רגשותיו, הוא חייב לסמוך על הגנותיהם להשפעה דיסוציאטיבית ((Schore 2002; (Sullivan 1953a, 1953b. למעשה. רגשות הם לא אלו אשר מעירים את החרדה: "אני עלול לאבד את האדם לו אני זקוק על מנת לשרוד!" לכן, מופע החרדה כיום היה הפחד אשר הילד נשא בעבר. מדוע חרדה גורמת לכל כך הרבה קשיים? חוויה טראומתית יחידה יכולה לעורר חרדה לאורך כל החיים. זיכרונות פחד הם לנצח (. .(Fanselow and Gale 2003בהתאם, רגשות אשר מזכירים לנו אודות טראומה בעבר מעוררים חרדה והגנות בהווה. מה שנחווה כאיום על החיים בעבר מרגיש מסוכן עכשיו...."


בהמשך לפרק אשר שודר אמש, החלק המהותי ביותר אשר קשור לחרדה חסר! הרגשות אשר כל אחד ואחת ממשתתפי התוכנית לא זכו להרגיש על מנת שגופם יוכל להרגיש בטוח. הרגשת הרגשות אשר נחוו כמסוכנים מפחיתה את החרדה ומאפשרת תחושה של ביטחון. על מנת להביא לביטחון יש צורך בחוויה רגשית מתקנת. האנשים האמיצים בתוכנית אמרו באופן מאוד ברור את הקשיים שלהם ובחלקם ניתן היה לזהות רגשות של כעס כלפי דמויות ההתקשרות - כאשר הרגש נחווה הן ברמה הקוגניטיבית, הן ברמה הפיזית ומרגיש טוב ללא חרדה - נוצרת חוויה רגשית מתקנת. אבל כאשר הרגש רק מזוהה - קוגניטיבית ועדיין לאדם "אסור" להרגיש באופן חופשי - התפקיד של החרדה ממשיך : לשמר מערכת יחסים עתיקה עם דמות ההתקשרות ולשמר את האהבה בדרך זו של פחד והמנעות. חשוב להבין כי כל רגש יכול לבוא לידי ביטוי באופן מעצמים ומפתח ובאופן הגנתי - גם על כך לא היה דגש בתוכנית וזהו נושא קריטי להבנה - למטפלים ולכולנו.


לא נשמע בתוכנית כי הטיפול לחרדה הוא לא לקבל אותה בלבד אלא להרגיש את הרגשות אשר מעוררים אותה. כל אחד מאתנו זכאי לאלטרניטיבה בריאה ולחיים מלאי משמעות בהם הא יכול להביא את עצמו באופן בטוח במקום להסתתר, למצות את הפוטנציאל במקום להצטמצם, להרגיש את הרגשות אשר מעוררים את החרדה כדי שכל אלו יוכלו להתגשם. גם חשיפה אשר הוזכרה לא תעזור אלא אם כן תהיה חשיפה רגשית כאמור ברמה הקוגניטיבית הפיזית - רגשית ללא דפוסי הימנעות וללא חרדה כאשר הרגש אשר נחווה "מסוכן ומפחיד" מורגש באופן בטוח.


להגיד לאנשים לא להתבייש זה לא מספיק, הם רגילים למשהו מסוים, להגיד לאנשים לדבר באופן פתוח על החרדה שלהם בלי לתת להם אלטרנטיבה זה גם לא מספיק. עלינו לעזור למטופלים להרגיש את הרגשות שלהם באופן הדרגתי תוך ויסות חרדה ככל הנדרש על מנת שהביטחון שלהם יעלה והם יוכלו לחוות באמצעות המטפל שלהרגיש את עצמם ולחוות את הרגשות שלהם היא חוויה מעצימה אשר מפחיתה את החרדה שלהם. הדרך לשנות את החוויה היא להרגיש חוויה מתקנת. לא ניתן להחליף חוויה של פחד בהסברים ושיח קוגניטיבי.


שימו לב בקטע הבא, המטפל מייד מתחיל לטפל בחרדה - לא צריך לחכות שנים על גבי שנים, חרדה יכולה להיות מטופלת באופן מהר יחסית כאשר יש מיקוד ברגשות אשר מעוררים אותה ויש עבודה צמודה עם המטפל אשר עוקבת אחר רמות החרדה והרגשות אשר עולים מדרגע לרגע.


מאת ד"ר פטרישה קוגלין : פסיכותפריה אפקטיבית (תורגם על ידי יובל אלון)


זו חובתו של המטפל להעריך את רמת החרדה של המטופל מוקדם ככל הניתן במפגש הראשון. נדון על כך בהרחבה בפרק 3, אולם אדגיש כעת בקצרה מה עלינו להעריך בשלב המוקדם של ההערכה. אנו מצפים ממטופלים להיות בחרדה כאשר הם מגיעים לראות מטפלת. במטופלים בריאים באופן יחסי, חרדה זו נראית בשרירים הרצוניים, עם מתח בידיים ואנחנות מבית החזה. אם איננו שמים לב לסימנים פיזיים של חרדה, עלינו לחקור על מנת להכריע האם המטופל מנותק מרגשותיו ולא מעורב, או כי החרדה נפרקת בשרירים הרכים (עם סימפטומים כמיגרנות בדמות כאבי ראש או כאבי בטן) או שהחרדה נפרקת בהפרעות בתפיסה/ קוגניטיבי (בלבול, סחרחורות, ראיהה מטושטשת, או דיסוציאציה). יהיה זה הכרחי לקבל מידע זה ככל הניתן במקדם על מנת שהמטפלת תוכל להתאים את ההתערבויות למטופל הספציפי ולרמת היכולת שלו לשאת חרדה ולהישאר ב- "אזור הבטוח". מטופלים עם חרדה בשרירים הרצוניים יכולים לרוב לשאת את החוויה הישירה של רגשות לא מודעים ופנטזיות ללא השפעות חולי. אלו אשר החרדה נפרקת לשרירים הרכים (לא רצוניים) חייבים להיות מטופלים בזהירות רבה יותר. הבניית פריקת החרדה מחדש היא המשימה הראשית במקרים כגון אלו. הליך מדורג, צעד אחר צעד על מנת להבטיח כי הסימפטומים משתפרים ולא מחריפים כתוצאה מהתערבויות בזמן מחלה (חרדה גבוהה מדי). מטופלים אשר חווים הפרעות בתפיסה / קוגניטיבי כאשר הם חרדים זקוקים להליך הדרגתי, אשר מטרתו לבנות את יכולתם לפני חשיפתם לקונפליקטים לא מודעים. הערכת חרדה היא נדבך הכרחי בתהליך ההערכה עת מכתיב את המיקוד והקצב של התערבוייות נוספות. אנו יכולים לבצע התערבויות באופן בטוח רק אם אנו פוקחים עין על החרדה, מבטיחים כי היא נותרת בטווח יכולת המטופל לשאת אותה. כאשר החרדה גבוהה מדי, המטופל אינו יכול לעבד ולשלב את אשר נחווה. כאשר החרדה נמוכה מדי, שינוי אמיתי לא יכול להתרחש.


היכולת לשאת חרדה


על מנת להתערב באופן אפקטיבי, מטפלים חייבים להעריך את רמת ונתיבי פריקת החרדה, כמו גם את יכולת המטופל לשאת חרדה ללא פנייה להגנות. איזון בין חוויה ושיקוף הוא הכרחי לחוויה האופטימאלית של החרדה, כמו גם התהליך הטיפולי כולו. תשומת לב קרובה להופעת החרדה חייבת להתחיל מהרגע הראשון בטיפול, ובמהלכו, כמדריך שלנו לחקירה בטוחה של רגשות וקונפליקטים. האם המטופל מודע לחרדה וכיצד היא נחווית בגוף? האם יש לו הבנה ברורה ומדויקת של הגורמים לחרדה או האם יש לו אי הבנה בסיסית אודות הטריגרים והתפיסות לגבי חרדה? האם הוא יכול לשאת חרדה באופן מודע או האם הוא צריך להגן כנגדה עם שרירים חלשים או בלבול קוגניטיבי? אלו הן חלק מהשאלות אותם עלינו לשאול ולענות, על מנת להיות מסוגלים לעבוד ברמה הסבילות הנוכחית של כל מטופל ומטופל.

מתמחה מבריק בפסיכיאטריה, אשר השתתף בקורס קצר לטיפול דינמי קצר מועד, שם לב במהרה לחשיבות המעקב אחר חרדה בגוף, ובהתאם חווה שינוי דרמטי בתוצאות מטופליו. שאלתי אותו כיצד הוא השיג תוצאות אלו והוא ענה, "פשוט עקבתי אחר החרדה. כאשר שמעתי את האנחה, וראיתי את הידיים מתכווצות, שאלתי על הרגש מתחת, וזה עבד בכל פעם." זו עצה טובה לכל המטפלים-עקבו אחר החרדה! החרדה אומרת לנו היכן קיים כאב וחוסר נוחות. מאחר וזה הדבר שמטופלים צריכים עזרה בו, אנו חייבים להתייחס לנושאים המעוררים חרדה, במקום להימנע מהם. כאשר מטופלים מפחדים מהרגשות שלהם, יש להם חופש רגשי וגמישות מעטה. להבדיל, פיתוח רמת נוחות הולכת וגוברת עם הרגשות שלנו מאפשרת לנו לשאת ולווסת אותם ללא הצורך בהגנות הרסניות, ומאפשרת למטופלים להתמודד אפקטיבית במערכות היחסים שלהם עם אחרים. זאת ועוד, מטופלים חווים תחושה גוברת של מומחיות ומסוגלות כאשר הם מסוגלים להתמודד עם הפחדים והחרדות שלהם ישירות ((Weinberger, 1995 . אנו מונעים מהמטופלים שלנו את החוויה הזו אם אנו מטפלים באופן בו אנו נמנעים מהחרדה והפחדים המתעוררים ומהמשאלות שלהם.

חרדה בשרירים רצוניים והטיפול הסטנדרטי – דוגמא קלינית


המטופלת, אישה צעירה באמצע שנות ה-30, ביקשה ייעוץ לדון בדאגות שלה לגבי מה שנראה לה כהעדר רגשות לאחר מות אימה. כאשר נשאלה, היא לא הייתה מודעת לסימפטום או סימן כלשהו ממנו היא נמנעת או מדכאת רגשות כלשהם. עדיין היא הייתה מודאגת מהעדר רגש, ורצתה לחקור מה מתרחש בפנים. מאחר ותת המודע מדבר אלינו לרוב באופן לא ורבאלי, המטפלת חייבת תמיד לפקוח עין על גוף המטופלת, בזמן שהיא מקשיבה לתוכן ולטון הדברים שהיא אומרת. במקרה זה, ההתנהגות הלא מילולית שלה הייתה המפתח להבין את הגורמים המעורבים באבל אשר לא הגיע.


מטפלת: כיצד אני יכולה לעזור?

מטופלת: אני רוצה להתמקד במותה של אמי בגלל שאיבדתי אותה לאחרונה. זה מעט קשה לי. ו- ובכן, הייתה לנו תקופלה באביב כאשר היא הייתה יותר ויותר חולה-היא נפטרה מסרטן. מה שאני רוצה לדבר עליו הוא התגובה שלי למותה בגלל שאני, חשבתי על כך הרבה. ידענו מראש, ידענו שאין מה לעשות ושזה שאלה של זמן, והיא הייתה יותר ויותר חולה ואני, ואבי ואחותי, היינו יחד ודבקנו אחד בשניה. זאת יכולה להיות מילת מפתח - ניסינו לנהל זאת יחד. ניהלו כל כך הרבה, וכאשר היא נפטרה, הייתי מופתעת מהתגובה שלי.

מטפלת: מה היא הייתה?

מטופלת: לא הייתה כל כך תגובה כפי שציפיתי שתהיה. בכיתי מעט וזהו. חשבתי,"יכול להיות שזה הכל?" משהו וודאי אינו כשורה. אולי אני מפחדת שאני לא בקשר עם הרגשות שלי. זה מפחיד בגלל שהייתי מאוד מחוברת.

מטפלת: אז האם היית מודאגת לתקופה מסוימת שאת לא מחוברת לרגשות שלך כפי שהיית, או האם זה רק עם אימך?

מטופלת: זה... לא חשבתי על כך, אני לא מרגישה מנותקת באופן כללי, אבל ביחס לאמי. "מדוע אני לא מגיבה? מה קורה איתי?" אנילא מבינה זאת. (מתחילה להשתעל.)

ברמה מודעת, המטופלת לא הבינה את הדפוס האחראי להעדר הרגש שלה הקשור למות אימה. אולם, גופה הציעה לנו סימן ורמז חשוב. כאשר התקרבנו לנושא מות אימה, היא החלה להשתעל-מסמנת לנו על קונפליקט לגבי רגשות מדוכאים. הדבר הובא לתשומת ליבה.

קשר בין הסימפטום לרגש המודחק

מטפלת: אבל יש לך שיעול.

מטופלת: כן, כן.

מטפלת: ואימך נפטרה לפני 5 שבועות, מסרטן. איזה סוג?

מטופלת: ריאות. (המטופלת מתחילה מייד לדמוע.)

מטפלת: את מייד עושה סוג של קישור?

מטופלת: זה היה בגלל הכאב הזה בריאות שלי עכשיו. אני יכולה להרגיש זאת בעוצמה.

מטפלת: איך זה מרגיש? הרגש, אם את לא מפחדת ממנו, הוא כואב?

מטופלת: כן.

מטפלת: קשה לנשום?

מטופלת: כן. (המטופלת מרגישה חרדה על הצער ומכווצת את החזה שלה,התוצאה הבלתי נמנעת היא קשיי הנשימה אשר היא חווה.)

מטפלת: רגשות עולים כאן ועכשיו. מה עולה?

מטופלת: עצב. (מתחילה מייד להשתעל, באי נוחות.)

מטפלת: בואי נראה אם את יכולה לאפשר לעצמך להרגיש את העצב והצער הללו. נראה כי את נהיית חרדה לגביהם וחותכת את הרגש-אז את מתחילה להשתעל – את רואה זאת?

בחינת הקישור בין סימטום המטופלת (השיעול) והרגשות המודחקים ביחס למות אימה הייתה מספיקה להפעיל רגשות מודחקים של צער. מאחר וחרדת המטופלת נפרקה בשרירים הרצוניים, היה זה בטוח להתקדם למיקוד בחווית הרגשות המעורבים שלה כלפי אימה. האופן בו רגשות אלו קיבלו מקום ידון בפרטים בפרק 5...."

*************************************************************************************************


לכל מי שסובל מחרדה - פנו לטיפול אשר יעזור לכם להרגיש את הרגשות אשר אתם מתקשים בהם. במקרים רבים מדובר ברגשות אשר נחווים ככואבים ולא נעימים - ובעזרת המטפל ועזרה מקצועית תוכלו באופן מהיר יחסית להרגיש את עצמכם באופן בטוח פיזית ורגשית ותחוו הקלה משמעותית עד הכחדה מוחלטת של הסימפטומים מהם סבלתם.


אם אתם בטיפול וסובלים מחרדה ואתם לא מרגישים הקלה במהלך המפגשים הראשונים - בקשו להבין למה אין הטבה ואם אתם מתרשמים שאין תשובה מקצועית ועזרה גם לאחר שהעלתם את הדברים - פנו לטיפול בו תוכלו לעבוד מצד אחד על הדברים ולהרגיש הקלה מצד שני ורווחה נפשית לה אתם זכאים.









229 צפיות0 תגובות