• Yuval Alon

מעבדות לחירות - עמדת המטפל

ערב חג הפסח אני רוצה לפנות אליכם המטפלים והמטפלות ולהציע נקודת מבט אל עבר חירות מקצועית ואל עבר אפשרות לסייע למטופלינו בשאיפה להיות אפקטיביים יותר וחופשיים יותר בעבדוה הטיפולית.


בטיפול דינמי חוויתי מואץ ISTDP דאבנלו (מייסד הגישה) דיבר על המטפל כנוקט עמדה בלתי מתפשרת בעד הבריאות הנפשית של המטופל וכנגד הדפוסים וההגנות אשר אחראים לסבלו. כמובן שאנו נזהרים רבות לא להיכנס לנעליים של דמות לא מיטיבה ונמנעים מחווית שיחזור טראומטית בחדר הטיפולים אולם כאן אני רוצה להציע כי לעמדה האקטיבית של המטפל יש יתרון משמעותי בעל השפעות טיפוליות מרפאות הן עבור המטפל והן עבור המטופל.


למה הכוונה בעמדה אקטיבית - מעבדות לחירות?


מה שמקבע אותנו בחיינו ואת המטופלים אשר מגיעים לפתחנו הם דפוסים לא מודעים אשר אחראים ליצירת ריחוק רגשי ומונעים קרבה רגשית ואינטימיות אשר קשורים לאפשרות להביע את שלל הרגשות אשר בנו בהתאם להקשר ובהתאם לנסיבות.


אנו כמטפלים עלולים ואף לוקחים חלק בדפוסי הגנות רבים אשר עלולים ליצור חיץ של ממש בין המטופל לבין האפשרות שלו להחלמה (נושא שלא מקבל מספיק התייחסות וכאשר כן נאמר באופן ביקורתי מאוד עד אשר מטפלים חוששים לנפשם על מנת להיחשף - חלק מהעבודה שי היא לתקן שיפוטיות זו כלפי מטפלים ועבודתם ולעודד חשיפה לרבות צילום הטיפולים בוידאו). מאידך, ולגישת דאבנלו, עלינו כמטפלים להיות המודל לפתיחות, כנות, רגישות, בהירות אותה אנו מאחלים למטופילנו. הבעיה? התרגלנו להיות מהוססים מדי, נזהרים מדי, או ישירים מדי, אומרים ולא שואלים ומבקשים רשות ועוד. התרגלנו להשתעבד לעמדה כזו או אחרת במקום לאפשר לנו כמטפלים להיות המטפלים שאנחנו, יש סיבה מהותית אשר אנו במקצוע הטיפול: לעזור לאנשים. לא היינו במקצוע זה אם לבנו לא היה מכוון ומסור לעזרה לאחר.


השאלה היא על מי להשתנות? אני טוען כי על המטפל להשתנות לפני המטופל וכי תקיעות בטיפול קשורה בראש ובראשונה לכך כי המטפל לא שינה את עמדתו. זו אחריותנו חלק מההשתעבדות שלנו היא גם לגישה טיפולית כלשהי אשר אנו נאחזים בה ומצפים שהמטופל יתאים את עצמו בהתאם. החירות הינה להיות גמישים אך ישירים ובעיקר להביא את הידע המקצועי שלנו אך ורק ממקום אחד : מהלב. אין זה אומר שנהיה זהירים מדי, אלא כי נגיד את הדברים בבהירות וברגישות כמו שהלב מרגיש ויודע לקבל, דברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב.


כאשר אנו מאפשרים לעצמנו לדבר מהלב ולתת מקום לכל הרגשות שלנו בטיפול - כולל ובעיקר אולי לתעל את הכעס שלנו אל פעילות בריאה ואסרטיבית עבור המטופל) המטופל יחווה ברוב המקרים חוויה רגשית מתקנת.


מטופלים מגיעים אלינו עם היסטוריית התקשרות בה דמויות ההתקשרות אכזבו להיות שם עבורם (בהתאם לחוויתם של המטופלים כמובן), לכן, העובדה שהמטפל נוקט עמדה בלתי מתפשרת עבור הבריאות של המטופל וממשיך לנקוט עמדה זו גם כאשר המטופל נאחז בדפוסיו (ובמיוחד בעת זו) מעוררת במטופל רגשות טובים כלפי המטפל - ואת כל הרגשות המעורבים מהיסטוריית ההתקשרות שלו.


המטרה שלנו כמטפלים היא להמשיך ולנקוט עמדה בעד הבריאות הנפשית של המטופל באופן הכי ברור שיכול להיות ולא לוותר (לזכור - אנו עובדים בבהירות, כנות, מהלב ועם כל הרגשות ושמים לב לא ליפול להיות תוקפניים וביקורתיים, מתנצלים כאשר נדרש - כשל אמפתי), מכיוון שעלינו תמיד לזכור כי יש שם אדם שאנו מושיטים לו יד, מושיטים יד להיות מי שהוא באמת.


השינוי מתחיל בנו המטפלים, כאשר המטופלים חווים את הניסיונות הכנים שלנו להיות שם עבורם נוצרת אווירה משמעותית של אינטימיות ואכפתיות בקשר שהיא חוויה רגשית מתקנת כשלעצמה.


דוגמא :


מטו': אני לא מצליח להרגיש את הרגשות שלי, אני לא יודע מה לעשות כדי להצליח כאן.

מטפ: איך אתה חווה את הניסיונות שלי לעזור לך?

מטו': אני מאוד מעריך אותך, אתה מאוד מנסה, אני לא בסדר כאן.

מטפ: אבל איך אתה מרגיש כלפיי שאני מנסה לעזור לך?

מטו': אני מרגיש את האכפתיות שלך, שבאמת איכפת לך ממני.

מטפ: ואיך זה לשים לב לכך שאתה מרגיש את האכפתיות שלי כלפייך, ובאמת איכפת לי ממך ואתה מרגיש זאת, איך זה עבורך לשים לב לכך?

מטו': זה חדש עבורי.

מטפ: כמובן, סיפרת איך רצית כל כך הרבה זמן שישימו לב אלייך, והנה זה קורה כאן, האם אתה שם לב לכך?

מטו': כן.

מטפ: ואיך אתה מרגיש כלפיי שאני שם לב אלייך באופן שאכפתי כמו שתמיד רצית וסיפרת לי שרצית שאביך ישים לב אלייך?


**************************************************************************************************


מטופלים תמיד עושים בטיפול את הדבר המושלם ביותר, עלינו להבין למה מה שהמטופלים עושים הוא הדבר המושלם עבור הטיפול ברגע הנוכחי:


מטו': אני לא מצליחה להגיד את מה שאני חושבת, אני תמיד נמנעת מלהגיד את דעתי, לפני יומיים אמרתי לאמא שלי את כל מה שאני חושבת על הקשר שלנו וששמרתי בבטן כל כך הרבה זמן, והיא שוב ביטלה את מה שאני אומרת.

מטפ: שמת לב שאמרת עכשיו שהעזת להגיד את מה שאת חושבת

למרות שהנטייה האוטומטית שלך היא להימנע?

מטו': כן, אבל אמא שלי לא הסכימה למה שאמרתי.

מטפ: אני מבין, אבל אם אנחנו מתמקדים בך ושמים רגע את אמא בצד, את עשית את מה מה שהצבת לעצמך כמטרה, להעיז לעמוד על שלך, שנעזור לך לחזק זאת עוד יותר?

מטו': אני אשמח.

מטפ: כמובן שהיו לך רגשות מעורבים כלפי אמא לפני שהעזת להגיד לה מה את חושבת, מהו הרגש שהצלחת להרגיש ולהסתמך עליו כדי לעמוד במטרה שלך?

מטו': כעסתי עליה, אבל אני תמיד שומרת את זה בפנים.

מטפ: לא הפעם נכון?

מטו': לא, הפעם לא.

מטפ: כאשר את מרגישה את הכעס שלך ומתעלת אותו לטובת הדבר את אשר על ליבך את עושה שינוי משמעותי, איך זה לראות את זה?

מטו': לא ראיתי זאת לפני, באמת להרגיש את הכעס שלי עוזר לי.

מטפ: איך זה לשים לב שלהרגיש את הכעס עוזר ושאת לא צריכה להימנע ממנו?

מטו': חזקה, זו הרגשה מעולה.


***********************************************************************************************


כמובן שכל מקרה לגופו ותלוי בהקשרים ספציפיים ובגורמים נוספים אשר יש להתייחס אליהם אבל המסר העיקרי: הביאו את עצמכם באופן מיטיבי, כנה, ישיר, רגיש, ברור (רגשות עולים בהקשר ברור וספציפי ולא כללי וכאשר הם קשורים ישירות אל למטרות המטופלים והבעיות שהם הגיעו לטפל בהם - רק אז להרגיש את הרגשות יש הגיון בטיפול) ומתוך חופש להרגיש את מגוון הרגשות שלכם עם המטופלים לרבות לתעל את הכעס שלכם לאסרטיביות מתוך הלב בהתערבויות כדי שהמטופלים יוכלו להשתחרר מכבלי סבלם ולחוות את לבכם ואת החוויה הרגשית המתקנת אשר לא זכו לה עד היום.


חג חירות שמח לכולנו.

59 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול