top of page
  • תמונת הסופר/תYuval Alon

חירות המפגש הטיפולי

מעבדות לחירות, מצווה גדולה לזכור כי באנו מהמקום הנפשי הצר של מצרים כדי שנוכל להיות במצב של עבודה נפשית אל עבר חופש פסיכולוגי. איך מצב זה של זיכרון במקומות הצרים של חיינו בא לידי ביטוי בטיפול ולמה הוא כל כך חשוב?


אנו מרגישים בניגודיות, לא במצב הדברים עצמם אמר פרויד. למה הכוונה? כאשר אנחנו רוצים להרגיש חופשיים או להיות במצב מעברי בין עבדות לחירות עלינו להיזכר בעבדות שלנו, במגבלות שלנו כדי שהלב שלנו יפתח אל עבר רעיון החירות. אנחנו יכולים להיות יותר ויותר חופשיים כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו להכיר במגבלות החירות שלנו, במקומות הצרים שלנו ובנוסף כמובן שואפים להיות כמה שיותר פתוחים לקבל את מה שנמצא ברגע הנוכחי. מאלני קליין קראה לכך אהבה, כאשר המטפל מקבל את כל כולו של המטופל ברגע הנוכחי. ביון טען שלכל אחד מאתנו יש תשוקה להיות אחד עם האמת הרגשית ברגע הנוכחי. ויניקוט דיבר על המצב הנפשי המעברי, אמת רגשית זו מכילה את קונפליקט המטופל ברגע הנוכחי. ככל שהמטופל מרגיש את הקונפליקט על מורכבותו ברגע הנוכחי הוא הופך להיות יותר ויותר מי שהוא. חשוב עד מאוד כי המטופל ירגיש את כל זוויות הקונפליקט כדי שיוכל להרחיב את תודעתו ואת נפשו ולהחזיר את השליטה אל עצמו ואל חייו.


במפגש הטיפולי אנחנו עוזרים למטופל לאהוב את עצמו בכך שאנו אוהבים אותו על ידי קבלת האמת הרגשית ברגע הנוכחי. המטופל פורס לפנינו את נפשו ואנו מחזירים לו את חלקי נפשו אשר קשה לו להכיל אותם. כך המפגש הטיפולי מתקדם מעבדות נפשית לחירות נפשית מרגע לרגע.


מטו': אני לא יודע אם יש לי עוד תקווה, אני רוצה התחלה חדשה.

מטפ: אתה רוצה התחלה חדשה ולא יודע אם יש לך תקווה, שני החלקים האלו בתוכך, איך זה לשים לב לכך? שניהם בתוכך.

מטו': כן, כולם אומרים לי שאני צריך להתחיל מחדש.

מטפ: אתה רוצה התחלה חדשה וגם אומרים לך זאת ואתה לא יודע אם יש לך תקווה.

מטו': אני חושב שאתה יודע (הזמה מתוך מקום נפשי צר)

מטפ: אני לא יכול לדעת לגבי התקווה שלך מאחר ואני לא אתה בזמן שאתה רוצה התחלה חדשה. (תזכורת למציאות ברגע הנוכחי והכרה במציאות ובנפרדות).

מטו': (אנחה) אני עצוב, אין לי כח כבר להילחם.

מטפ: אתה עצוב ואין לך כח להילחם בזמן שאתה רוצה התחלה חדשה.

מטו': מה אפשר לעשות?

מטפ: האם תרצה שנשים לב אלייך כאן עם כל מה שעולה ברגע הנוכחי כאן כדי שתוכל להתחיל מחדש?

מטו': כן (נאמר בקול חלש)

מטפ: אתה אומר כן ואתה רוצה התחלה חדשה אבל האופן שאתה אומר זאת - האם זה החוסר תקווה?

מטו': כן! נמאס לי מזה כבר, נמאס לי מכל מה שאנשים אומרים לי.

מטפ: וגם לי אין זכות להגיד לך מה לעשות וחשוב שנשים לב לכך כאן שאתה רוצה התחלה חדשה בהתאם למה שאתה תחליט ולא אף אחד אחר כי לאף אחד אין זכות להחליט עבורך.

מטו': נכון! זה ממש נכון, נתתי לאנשים להחליט עבורי ואני ממש לא מתכוון להמשיך בכך. (נאמר בנחישות, המטופל פנוי להתחיל לבנות את חייו כעת בטיפול כאשר מכיל יותר את הקונפליקט כשלו ולא של אחרים).


(כמובן שההליך יכול ללכת בכמה כיוונים והמטפל צריך להמשיך להאמין ביכולת המטופל לשאת את מורכבות נפשו בהתאם ליכולת המטופל ויכולת המטפל עד שהמטופל פונה נגד העבדות הנפשית מתוך רצונו החופשי אשר בא לידי ביטוי ברגע הנוכחי).


המטפל לא מבקש מהמטופל להיות אדם חופשי או להשתנות מצד אחד ומצד שני עוזר לו לקבל את האמת הרגשית שעולה מרגע לרגע עם הרצון להתחלה חדשה והספק לגבי התקווה שהוא יכול להתחיל מחדש. המפגש הטיפולי עוזר למטופל להרגיש את הקונפליקט שלו לעומקו עד אשר המטופל נהיה הוא עצמו והחירות עולה מתוכו.


כאשר המטופל הופך להיות מי שהוא העבדות הנפשית נשארת כזיכרון והוא לא משחזר אותה משנה לשנה. המטפל והמטופל יחדיו מנסים לייצר חירות במפגש ביניהם עבור המטופל כדי שהמטופל יהיה במגע עם החירות בנפשו באופן רצוף ככל הניתן כדי שחירות זו תלווה אותו בחייו (ותייתר את הצורך בטיפול בהתאם לכמות העבדות הנפשית).



ועדיין כמה טוב כי בנפש תמיד ישאר מקום לעבדות וצרות כדי שנוכל להרחיב את ליבנו ומחשבתנו אל עבר חירות.


חג שמח.



157 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

ความคิดเห็น


bottom of page