top of page
  • תמונת הסופר/תYuval Alon

הבנת העבודה עם רגשות חיוביים בטיפול ISTDP

מטפלים רבים שרואים טיפול ISTDP חושבים שהעניין המרכזי הוא להגיע לזעם מודחק ונרתעים מלהיות במגע עם הרגשות החשובים הללו, יתרה מכך, מטפלים שלומדים גישות דינמיות חוויתיות אחרות חושבים גם הם שהעניין הוא להרגיש את הכעס, מכיוון שאני נתקל בכך עוד ועוד חשבתי שיהיה נכון לכתוב על כך.


בתור התחלה, אין ולא יכול להיות טיפול מיטבי ללא רגשות חיוביים, ללא קשר אנושי, ללא הבנה של המטופל שהטיפול נועד עבורו ולמען מטרה חיובית שהוא רוצה לעבוד לקראתה. זהו השלב הראשון בכל טיפול וגם בISTDP, ההבדל הוא שכאשר יש הסכמה, הבנה, על המטרות (בתחילת הטיפול), מתחילים לעבוד לקראתן עם כל הרגשות של המטופל.


"מה הרגשות אשר עולים כלפיי בזמן שאני ואתה מדברים כאן כעת"? היא שאלה אשר פותחת את הדלת לעבודה עם רגשות לא מודעים, חרדה לא מודעת והגנות לא מודעות, השאלה פותחת את הדלת לכל הרגשות ואכן הרגשות הראשונים אשר עולים פעמים רבות עם המטפלת הם חיוביים, המטפלת קשובה, אמפתית, רוצה בטובת המטופל ועוד. אבל, כאשר הרגשות החיוביים עולים, כאשר עולה התקווה לעתיד חדש, לשינוי, לתשוקות שלא קיבלו מקום עד היום ועוד, עולים רגשות מערכת ההתקשרות אשר קשורים לדמויות ההתקשרות בעבר אשר אכזבו, לא היו ואשר פעמים רבות איתם נוצרה טראומת ההתקשרות. הליך זה קורה מהר מאוד ובתחילת הטיפול ואף בתחילת כל פגישה.


לכן, עם הרגשות החיוביים פעמים רבות עולה חרדה אשר מסמנת כי רגשות נוספים עולים, להבדיל מרגשות חיוביים רכים וחמים עולים רגשות נוספים שהמטופל לא יכל להרגיש עד היום, אשר מעוררים חרדה. בISTDP אנחנו עוזרים למטופל להרגיש את כל הרגשות כדי שהוא לא יצטרך להשתמש בחרדה והגנות. התעלמות מכל הרגשות של המטופל יוצרת הליך של טיפול מפוצל כאשר המטפל מתמקד רק ברגשות חיוביים (שהמטופל לא באמת פנוי להרגיש לאור רגשות נוספים אשר רוצים לעלות), הכוונה היא לא לדבר על הרגשות אלא עם מטופלים רבים לאפשר להם להרגיש זעם אשר מעורר חרדה ואשמה כדי שיוכלו להיות חופשיים להיות מי שהם באמת, ללא הכאב של הטראומה ועם האפשרות להרגיש את הרגשות שלהם באופן שמאפשר להם להיות מי שהם באמת.


בתווך, כאשר אנו עוזרים למטופל להכיר את הדפוסים והחרדה אשר עולים, המטופל מרגיש צער ועצב על ההכרות האישית עם האופן בו הוא התייחס לעצמו, צער זה הוא קריטי ומסמן פנייה נגד הדפוסים וגם פריצה ראשונה לתת המודע, הרגשת הצער בגוף תביא פעמים רבות גם לקישור על ארועי עבר כואבים ותפתח את הדרך כאמור להרגשת כל הרגשות ההתקשרות אשר המטופל נמנע מהם עד היום ואשר יצרו את הסבל שלו ואת הבעיות עמם הוא מגיע לטיפול.


לא ארחיב מעבר לכך בשלב זה, רק כי אחת הטעויות הנפוצות היא פנייה לרגשות של המטופל ללא שבוססה ברית טיפולית באופן המאפשר גישה לרגשות (הסכמה ברורה על הקושי הפנימי של המטופל שהוא רוצה לעבוד עליו כאן ועכשיו וביחד אתכם), או שהמטפל לוקח עמדה של מומחה ומציע טכניקות כאלו או אחרות שנועדו לעזור אבל מקבעות את היות המטופל "התלמיד" והמטפל בעל הידע.


דבר נוסף וחשוב לציין הוא עבודה בחלון הסבילות של המטופל, מטפלים שמכירים את המושג, חושבים עליו כחרדה גבוהה מדי או לא והמציאות הרבה יותר מורכבת, הכוונה היא שהמטפל רוצה לגלות את חלון הסבילות של המטופל כדי שהוא יוכל ביחד איתו לעזור לו להרחיב אותו באמצעות הרגשת כל הרגשות שלו. אין הכוונה לעבוד כל הזמן בחלון סבילות זהה, אלא באופן ברור לזהות עם המטופל חרדה גבוהה מדי או הגנות רגרסיביות/ כאלו אשר יוצרות את בעיותיו. חלון הסבילות להרגיש את הרגשות של המטופל כולל הגנות וחרדה ורצוי שהטיפול יעסוק בשניהם באופן ברור לצד הרגשת הרגשות של המטופל כדי שהמטופל יגדיל את היכולת שלו לשאת את עולמו הפנימי, אכתוב על כך עוד בהמשך ומוזמנים לכתוב לי שאלות אשר עולות בהקשר לכך.


בהצלחה לכולם להרגיש את מלוא הרגשות האינטימיים ולהיות פתוחים ככל הניתן עם המטופלים שלנו כדי לעזור להם להיות חופשיים.


115 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Commentaires


bottom of page