איך להמנע מעמדת המטפל הכל יכול

אחד הדברים שכל מטפל צריך לשים לנגד עיניו הוא לצאת מהעמדה של המטפל הכל יכול, עמדה בה האחריות להצלחת הטיפול היא בידי המטפל על ידי פרשנויות, הצעות, טכניקות ועוד ועוד. מכיוון שמטופלים כל כך רוצים להשתפר ומכיוון שזהו הטבע האנושי הדבר הראשון שהם ינסו לעשות בטיפול הוא להקשיב למטפל, ללכת אחרי המטפל ולהיות מטופלים טובים. זה מה שלימדו כל אחד ואחת מאתנו לעשות כחלק מחברה אנושית, עלינו להסכים עם הרוב כדי להיות חלק, עלינו לוותר על עצמנו כדי שדמויות ההתקשרות יוכלו להרגע ולהרגיש בנוח. מאחר ומטופלים מגיעים אלינו פעמים רבות עם טראומות התקשרות כאלו או אחרות הרי שהקשר הטיפולי לא יכול להיות שונה והמטופלים יצפו מאתנו להיות הדמות החזקה והמובילה בקשר. לכן המשימה הראשונה והחשובה ביותר היא לצאת מעמדת כח זו.

כדי להבין לעומק עד כמה חזקה עמדת הכח של המטפל מספיק להתבונן במגוון הטכניקות הקיימות בעולם הטיפול אשר המטפלים רק מחכים להציעם למטופלים, אם זה ISTDP, cbt, AEDP, ACT ועוד ועוד, המטופלים גם מצפים שהמטפלים יציעו להם טכניקות ושיטות למינהן, התבוננות בגוף, מדיטציה, מיינדפולס, קצרה היריעה.

המטפל ירגיש פעמים רבות שהמטופל לא ממש מעורב בהליך אבל לא ידע מה לעשות, ומתוך חוסר אונים יציע את הטכניקה הזמינה לו מתוך תקווה שהתהליך יתקדם במהרה, אם נשאל את המטופל מה קרה בטיפול והאם הוא הרגיש שהוא זה אשר מוביל את ההליך או המטפל הוא יגיד פעמים רבות שהמטפל היה מדהים והוא הקשיב לו = ריצוי או שהוא לא הבין מה המטפל רצה ממנו, או שהטיפול היה ממש מעולה אבל אין לו ממש מושג מה עזר לו והוא יודע מעט או אינו יותר דבר רגשית ושכלית אודות השינוי אשר עבר.

פרשנות היא כלי מרכזי אשר משמר את הכח בידי המטפלים. תהיה הכוונה מאחורי הפרשנות אשר תהיה, כל עוד המטפל הוא זה אשר מפרש ולא המטופל, עמדת הכח מצויה בידו. כאמור, כל טכניקה שהיא היא קרקע פוריה לריצוי והנצחת יחסי הכוחות בטיפול.

אז אם אתם מודאגים, יש מה לעשות ואם אתם לא מודאגים אז ככל הנראה יש נקודה עיוורת שצריך לעבוד עליה. לאלו אשר מודאגים (ובצדק) הנה מספר דברים שניתן לעשות :

הראשון, מתחילת הפגישה לכו אחר המטופל ואחר הרצון שלו, הקשיבו למטופל, מה הוא אומר, מה הוא צריך ולכו איתו, אל תפרשו, אל תציעו טכניקות, הקשיבו לתוכן אבל בעיקר הקשיבו לגוף. האם המטופל נראה מעורב או לא? האם המטופל נראה חרד? האם הוא מעלה נושא שחשוב לו? איך הוא מתנהג אתכם? כל אלו הן נקודות קריטיות להתייחס אליהן כדי לוודא שאתם עוזרים למטופל לטפל במה שהוא צריך עזרה.

השני, שימו לב למה שהמטופל עושה ולא למה שהוא אומר. מטופלים לא מעטים אינם יכולים להגיד באופן ברור את הבעיה שלהם הם עושים אותה. המנעות, ריחוק רגשי, ריצוי, פסיביות, אם לא מקבלים יחס ינהלו את הטיפול.

השלישי ואולי החשוב מכולם, בקשו רשות ושימו לב לתגובה. אל תניחו שמטופלים רוצים או מסכימים. הטוב ביותר הוא שהצורך יבוא מתוך המטופל עצמו ולא מהמטפל, אבל אם אתם מציעים טכניקה, בקשו רשות והתעניינו והעמיקו בתגובה של המטופל לבקשה שכן היא הדבר החשוב באמת. התגובה של המטופלים להתערבויות ולא ההתערבויות עצמן.

דאבנלו אמר שהדבר החשוב ביותר בטיפול הוא לצאת מעמדת הכח שהמטפל נתון בה. וכי רצון המטופל הוא המנוע של הטיפול. אם הוא לא מניע את הטיפול, טיפול לא יכול להתקיים, לכן הטכניקה היא הדבר האחרון שחשוב, שאתם לומדים גישת טיפול או טכניקה טיפולית תהיה נפלאה ככל שתהיה שימו לב : האם הרצון של המטופל באופן ברור ומוחלט מניע את הטיפול? האם המטופל הוא זה אשר עובד אל מול הקשיים שלו ביחד אתכם? אם התשובה שלכם היא כן מוחלט, או שזה תהליך ואין לכם דרך שאתם מתרגלים אותה ומקבלים עליה הדרכה כיצד לגייס את רצון המטופל באופן ברור, זה הזמן לשנות.